סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 19 שנים. 23 באפריל 2005 בשעה 19:09

ליל האי סדר שלי מתקרב לסיומו...
עשיתי על האש במרפסת שלוש צלעות כבש שהשריתי ברוטב צ'ילי מתוק ושני אנטקירוטים שמנמנים 300 גרם כל אחד (השני במקרר מחכה לפעם הבאה שאהיה רעב אם זה יקרה אי פעם)
אני בעיצומה של כוס הג'מבו-טקילה + דיאט ספרייט השלישית שלי. ג'וינטים של חשיש משובח הפסקתי לספור.
עידכנתי את הפרופ שלי כך שלא יושמעו עוד טענות משום כיוון. אמת בפרסום...חשוב וגם יעיל בשביל למנוע ממני להיקלע למצבים שאחר כך אני מואשם בהם בכל מיני דברים, לרוב לא על ידי אלו שהיו איתי באותם המצבים...משפט מוזר אני יודע אבל כנראה שאדי המדליק פחמים שנשאר לי על הידיים מוסיף את חלקו למסיבה שמשתוללת והולכת איפה שפעם היה המוח שלי.
התקשרתי לאקסית לאחל לה חג שמח והיא לא ענתה
התקשרתי שוב והיא שוב לא ענתה
השארתי הודעה
הבית עוד מבולגן מההרס שהותיר אחריו קופיקו אחרי כמעט שבוע של חופש פסח...
לא נורא
במילא זה רק אני כאן ואני שיכור מדי להבחין אם מסודר או לא
האמת שאני מסתכל ולא נורא
אולי אני באמת פדאנט כמו שדנדי אמרה לי פעם כשעוד לקחתי איזה חלק קטן ומשני בפוליאמוריה המטורללת שלה
אני הבנאדם היחיד השפוי על הכוכב הזה וזה קצת מתחיל להעיק עלי ((+:
האמת שבאמת לא נורא לי
קצת בודד אמנם
אך לפחות אני לא צריך לסבול את הבישול של האמא של האקסית שלי או של האמא של אשתי הראשונה או לעמוד בפקקים או להיות נחמד או להתלבש יפה או לריב...
הריקנות והבדידות לא שונים מיום רגיל ואני די בטוח שבסיכומו של ערב קרוב לודאי שרובכם סבלתם יותר ממני...
לקראת סוף כוס שלישית...
שנה שעברה עשינו כאן בקן הציפורים את ליל הסדר. הלכנו לשוק והבאנו קרפיונים וירקות ודברים והאקסית הכינה גפילטעפיש וקניידעלך ואני הכנתי צלי וחזרת מעולה ותוספות וניקיתי ורחצתי כלים אחרי והיו פה אבא שלי ואשתו הרוסיה והילדים שלה ואחותי והאקסית והבוז'גילון. ואני ניהלתי את הסדר (ביד רמה) וקראנו את כל ההגדה ושרנו שירים עם הגיטרה ו"דור ההמשך" שר את הכושיות. היה נחמד באמת.
השנה אני פרוד כבר חצי שנה, הפשוש אצל אמא שלו והמשפחה שלה , ואני יושב עכשיו בדיוק איפה ששנה שעברה עמדה צלחת הסדר עם הכרפס והחרוסת ומתקתק הבלים.
אתמול טיילנו בצפון (אני והולד) עם עדי זילברברג והילדים שלו וגילינו מערה מדהימה שאידאלית לסשן...800 מטר של הליכה לא קשה מהכביש, נכנסים שלושה מטר מעל השביל ... יש תקרה ורצפה משיש עם רווח של 50 ס"מ בינהם...ואז מגיעים לחור ונכנסים בו ופונים ימינה למדרון של שלושה מטרים בערך ואז עומדים ומתחילים לטפס למטה הפוך עוד איזה שלושה מטר ומגיעים לחדר בגודל של כמה מטרים עם נטיפים טבעיים...אפל לגמרי...מרווח...ולא מסריח! אין יתושים... והרעש היחיד הוא טיפת מיים אקראית שהופכת לנטיף... צריך להביא נרות יין ודיסקמן עם רמקולים קטנים של מחשב...אפשר להגיע לפנות ערב ולחזור לפנות בוקר...צריך רק למצוא מישהי שאפשר לשרוד איתה שעתיים נסיעה לשם ובמיוחד שעתיים נסיעה בחזרה...ואם מישהו באיזה אבחת גורל מדהימה יבחר דווקא באותו הלילה לבקר דווקא במערה הזאת נגיד לו: "סליחה! אנחנו מנסים לעשות כאן סשן!"
אני כותב ומזניח את השתיה....רגע!

כבר כמה ימים שלא קרה לי שומדבר טוב בכלוב. אין הודעות אדומות ורוב התגובות בבלוג ארסיות.
האם נמאסתי?
על עצמי כבר נמאסתי מזמן...
מתחיל לחלחל בי איפשהו שאני צריך לעשות את מה שאלוהים שמה אותי על העולם הזה בשביל לעשות...אבל אני עדיין מרוקן מאנרגיה אמונה ואהבה בשביל לפעול...אולי אשנה את הדלק לאכזבה ציניות חוסר סיפוק מרירות וכאב...מהם יש לי בשפע...
וואי
מסטול
קיבלתי פניה לפני שבוע ממלכה בתשלום בקטע לא בתשלומי. בינתיים נראה לי שהיא שינתה את דעתה... בכל מקרה, היא שומעת שרית חדד....אני לא יודע...

עדיין כואבים לי הפצעים משק האיגרוף במסעדה של הדאנג'ן אחרי ה"בילוי" בליל שלישי. כנראה שזה מה שסוויצ'ים עושים כשאין להם עם מי לשחק--מרביצים לעצמם....

עשיתי ביד קודם אחרי שקראתי את הפוסט של המלכה הכחולה במגזין והיה נחמד אבל שנאתי את עצמי אחר כך.

פסח שעבר הבנתי שאני אכלן כפייתי והתחלתי להימנע ממאכלים שגורמים לי לאכול עוד מהם...ירדתי 20 קילו ולראשונה בחיי נשים מתייחסות אלי כאל "חתיך". זה חדש וכיפי לי מאוד--אבל מצד שני לא יודעים ולא מתחשבים בזה שבפנים אני עדיין ילד חריג דחוי וחסר ביטחון.
מצד שלישי אולי לא מגיע לי שיתחשבו, ומה אני מצפה, שכולם יאהבו אותי?
כנראה שכן
מישי אמרה לי שמישי במועדון שאלה אותה "למה הוא מתלבש ככה, ההורים שלו לא אהבו אותו?"
שכל אחד יחשוב בעצמו איך הוא היה מרגיש אם היו שואלים עליו את זה ועל איך שהוא מתלבש

כוס רביעית סופסוף

הלכתי למקרר למזוג עוד שתייה והסטייק השני חייך אלי מהצלחת...שובב...

ניקול בעקב גבוה (וגם אקסטזה שפרסמה תגובה ברוח דומה) : אני לא זונה של אנשים ולא משחק באנשים ולא ברגשות. אני בנאדם שהיה איש משפחה מונוגמי כל חייו ומצא את עצמו רווק לראשונה ומנסה לעשות סדר במה שהוא מרגיש ובמה שהוא רוצה ובמה שהוא צריך. (די עם הגוף שלישי הזה זה נורא דוד לוי) . מסיבות שאינן ברורות לי אני זוכה לתשומת לב מסוימת ואני מנסה לנווט את דרכי,
ב ל י לפגוע, ב ל י לשקר, ובלי לנהל מערכות יחסים רומנטיות פעילות במקביל.

מה אכפת לי בכלל?

אכפת לי

המילה אכפת נראית מוזר אחרי 3.5 כוסות , ג'וינטים ובשר...בטוח שכתבתי אותה נכון? איכפת, אכפת, וויצ' וון איז איט? אולי זה עיחפט?

דוקטור דוקטור!!!!! קאנט יו סי איים ברנינג ברנינג?????

אני מתגעגע לכתיבה של מלכת השלג...היא היתה ההשראה שלי לכתוב בלוג משלי...אני כל כך שמח שהיא הולכת לפרסם ספר...מתישהו אולי גמני אאזור כוחות שאבדו לי עם האקסית ואוציא את הדיסק ואחזור להופיע ולהילחם על מקומי בשוק המוסיקה הישראלי הדלוח--- כזמר הישראלי הבדס"מי הראשון....

אני הולך במעגלים

את הכוס הרביעית אגמור בלעדיכם, קוראי המסורים והנפלאים...

דנה לבד בדירתה הפרטית

}{


עדי זילברברג - נפלא לקרוא אותך.
אחד הדברים שאני אוהב בך זה שאתה מלא השראה. למרות החסרונות.
ליל אי סדר שמח לך.
הבדידות היא דאונר, אבל אנחנו מספיק חזקים כדי להיות שווים ממנה
לפני 19 שנים
זיקית - בוא'נה אתה מסטול... :)))
(הי.. ! בעצם גם אני).
לפני 19 שנים
Queencie​(שולטת) - דנושית,

מקווה שנהנית מהבשר מהשתיה ומהג'וינטים.
לפעמים יש יתרון ב'לבד'.
לפעמים זה עדיף על "סשן סדר פסח"
הבשר שהכנת לעצמך בטוח היה טעים יותר מהרבע עוף הדלוח שהכינה חמותי. עוף מכובס ממרק עם קניידלעך מתפוררים. והטאקילה ג'מבו ספרייט עדיפה בהרבה על היין החמוץ (בעע) ששימש ל-4 כוסות. (שמישהו יזכיר לי בשנה הבאה לקנות כמתנה לחג את היין לסדר).
תודה לאל(והית) שלא נאלצת לקרוא את כל ההגדה ולחייך לגיסה הקסנטיפה שלך, וללבוש את המכנס הלוחץ (כי הוא מחמיא עלק), ולהודות בחיוך מתוק על המתנה הזוועתית שחמותך קנתה לך לחג (כי "באמת שאין לי מושג מה את אוהבת") וזה אחרי שהסתובבת בקניון שעות בשביל לבחור לה את המתנה שבאמת היית שמחה לקבל בעצמך.
וכאב הראש שמטפס במעלה חוט השדרה כתוצאה מהישיבה הממושכת בכיסא הפלסטיק של "כתר" ובכלל לא מרגיש כמו כסא מלכות. שלא לדבר על ההמולה המהדהדת של כל האחיינים המשתובבים וצווחים בחיפוש נואש אחרי המטמון האבוד – כולה חתיכת מצה שבורה – מה קרה ???
לפעמים עדיף ההאנג אובר בצהרי יומו של החג להתעורר מסמורטט בין סדין מהוהה ושמיכה מכווצ'צ'ת בלי לזכור מתי צנחת למיטה.

ללא כל קנאה – לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר.

לפני 19 שנים
מישלי - ( : ו...חיבוק
לפני 19 שנים
מייפל​(לא בעסק) - אני חושבת שאתה מתוק.
לפני 19 שנים
מיתוסית​(שולטת) - איך אני מתה על הציניות שלך. אח...
דום אחד אמר לי שציניות זה כלי של אנשים חלשים ולא הסכמתי איתו אבל אחרי שקראתי מה שכתבת על הרחמים העצמיים והביטחון העצמי הנמוך...
קשה לי שלא לרחם עליך. תמיד חשבתי שתקופת החגים היא הכי נוראה לאנשים בודדים, בייחוד בליל הסדר.
למה לא עשית אם ההורים שלך או חברים??....

צחקתי בטירוף כשקראתי את זה: "עשיתי ביד קודם אחרי שקראתי את הפוסט של המלכה הכחולה במגזין והיה נחמד אבל שנאתי את עצמי אחר כך."
האם אתה מתכוון לסיפור שלי?
;)
למה נורא? :( אני מקווה שזה לא בגללי...
אוהבת את הפתיחות שלך וגם את הכאילו עליבות.
החלטתי שאני כבר לא מרחמת עליך, אני חושבת שאתה מסתדר יפה מאוד לבד....
חג שמח!!!
לפני 19 שנים
Shalhevet - תשמע חביבי,אני צוחקת ומזילה דמעה יחד<בחיי>
אנ י פשוט אגיב !
אתה חייב או להפסיק לכתוב לגמרי או לחילופין להמשיך לכתוב המון -בזמן שאתה מסטול!
זאת אומרת שאני לא סגורה על זה...מה שכן-יש לך חתיכת ביצים לרשום דברים מסוימים פה.
אהבתי ולא אהבתי .כולנו הופכים לאמיצים עם אלכוהול.
שטים על גל חזק מאוד..
כשאני ליד אדם ששטתה או מעשן מיד יום זה גורם לי אישית להרגיש לא בטוחה,מלחיץ.
אני סתם מסטולה מעייפות.ויש לי עוד דברים להגיד אבל
המממ לא כאן!
לפני 19 שנים
Shalhevet - בכל אופן תודה על השיתוף האישי...ממני
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י