מתחת לפרווה

אתמול בצהריים תהיתי מה לעשות עם עצמי. האנרגיה היתה נמוכה מדי בשביל להמשיך לעבוד, והחלטתי לסדר את הבית ולעשות כביסה. זו המחויבות הראשונית שלי, כך החלטתי, לדאוג שהבית יהיה מסודר כל הזמן. זה הסמל שמבטא את לקיחת האחריות שלי על חיי. אחרי שסיימתי לסדר, קיבלתי הודעה אדומה מנציגה יפהפייה ובכירה של אומת המתחלפים, שרצתה לקפוץ לקפה. העברנו שלוש שעות בשיחה ערה על מערכות יחסים בדסמיות ועל החיים בכלל. במהלך השיחה, קיבלתי הודעה מתהום-המלכה רוצה לבוא לארוחת ערב.

עכשיו, היה לי ברור, זה מוקדם מדי, זה לא ממש בריא, אנחנו יכולים להיפגש מדי פעם, אבל לא פעם ביומיים, זה לא רציני, וזה יגרום לנו עד מהרה לריב, ויעלים את כל הדרך שכבר התחלנו לעשות, בכיוון חיובי. התלבטתי יחד עם המתחלפת, אבל היה לי ברור שאני לא אומר לה לא לבוא. אם זה באמת לא נכון להיפגש, אנחנו נרגיש את זה.

הכנתי ספגטי ברוטב פטריות ושמנת, וסלט קטן, ולחם עגבניות עם גבינת שום ושמיר, בליווי אמרלד ריזלינג. תהום הביאה איתה את צלחת הכלב הגדולה מנירוסטה, היא אכלה ליד השולחן ואני אכלתי לרגליה מהצלחת ללא סכום. אח"כ דיברנו, ואז היא התעללה לי בפטמות, ירדתי לה שעתיים, הזדיינו, גמרתי גם אני פעמיים, ואז היא נשארה לישון, אחרי שכמובן דיברנו על הכל. היא גם מבינה שלא נוכל להמשיך להתראות ככה. אני שמח שלא סירבתי לה. גם כי היה כיף, אבל בעיקר כי אני מרגיש שזה גרם לשנינו להפנים יותר את הפרידה, באורח פרדוקסלי. שנינו מבינים, ברמה רגשית עמוקה, שאי אפשר יהיה להיפגש ככה לעיתים קרובות, ובטח שלא לחזור.

אני צריך לשים את הסקס והרומנטיקה בחיי במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות, לתקופה זו. יש דגים גדולים יותר לטגן, והם ישרפו, או יתקלקלו, אם אני אהיה עסוק כל הזמן במעקב ומרדף אחרי נשים, ובתחזוקה של בית הזונות שלי, בו אני הזונה הראשית ( ;