מתחת לפרווה

קופיקו היום לא הכי קואופרטיבי בלשון המעטה.

השיא היה עכשיו, כשבאתי להכין לו את המקלחת, והבחנתי שהוא לא הדליק את הדוד כפי שביקשתי, ואף שאלתי אם הוא עשה את זה אחר כך והוא השיב בחיוב. והוא כמובן גם טען שהוא הדליק. אולי יש רוח רפאים בבית שכיבתה. אבל עוד קודם, אחרי שביליתי שעה בחיפושים קדחתניים ברחובות ובתל אביב אחר פורפרה לבקשתו, שהעלו חרס, ובתחנה המרכזית קניתי לי כפפות צמר, הוא התחיל לכעוס ולבכות ולצעוק ואמר שרק לעצמי אני דואג. בסוף מצאתי לו את החנות האחרונה שהיתה פתוחה ברחוב כפר גלעדי, ושתי פורפרות נרכשו, לא לפני שנזפתי בו על היחס, והסברתי לו שאני דווקא כן מתאמץ בשבילו ושזה פוגע.

והוא ממציא כל מיני סיפורים כמו שהוא השתתף בתכנית בערוץ הילדים, ושיש חנות ברחובות שאם נותנים בה את הפרטים האישיים מקבלים מוצר בחינם, ושהוא קרא את שרלוק הולמס עם המכונית המעופפת. (הסברתי לו שהולמס נוסע במרכבה או כרכרה או רכבת,ובכל מקרה לא במכונית מעופפת, ) . והוא לא בא כשקראתי לו לקחת את הצלחת עם ארוחת הערב ('הייתי מרוכז במשו אחר'), וכל ההתנהגות שלו היא כזו מתריסה ולא איכפתית, ואף אחד מהדברים האלה הוא לא חטא נוראי, אבל למצברוח שלי זה לא ממש עוזר.

אני מרגיש חרא במיוחד הערב, נטול מיניות, נטול מצברוח, נטול חיוך, נטול השראה, נטול אהבה, נטול חברות, בודד ולבד לגמרי, בלי שומדבר להציע ולכן שומדבר לקבל. מוטל בצד הכביש מרוסק ולא מעניין אף אחד, אפילו לא את העופות הדורסים.