קשסה עם מיץ תפוזים סחוט טרי זה דבר טוב.
אירגנתי פעילויות לקופיקו ולי למחר, עם זילברברג והילדים ועם אחותי, על מנת שלא נהיה כלואים בסיר לחץ רגשי למשך כל היום.
אני מרגישה כמו הפולנייה הכי זוועתית, שבגללי עכשיו הן דחו את מה שהיה אמור להיות הערב, למרות שהן טענו בתוקף שגם היו להן באגים קריטיים בהכנות. בחיי שהייתי מעדיפה שזה יתקיים. אני במילא נשארת עם עצמי בבית, לפחות שהן יהנו. (אוף, בחיי שזה לא בפולנית.... כאילו שמישו יאמין לי)
אני נעה בין אנטגוניזם רגשי לבין אי איכפתיות.
היות ואין שום שינוי (או רצון לשינוי מצד תהום) לסטטוס הנוכחי, ושכנראה שטוב שכך, דנה צריכה לאסוף את עצמה ולפעול כמו כל בחורה עם כבוד עצמי.
התחלתי לכתוב במצברוח משועשע, אבל בינתיים הוא נהיה קודר. אולי זו ההכרה ששומדבר לא הולך לקרות.
אני לא נעשית צעירה יותר.
גרושה+1 בת 31. לבדה בביתה בליל שבת, עם הילד ישן בחדר השינה.
דנה }{
לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 21:01