מתחת לפרווה

אוקיי, אז שרדתי את הסופ"ש, הייתי אבא טוב וגם כעסתי והצבתי גבולות כשהיה צריך. לימדתי את קופיקו לנגן את יונתן הקטן על החלילית. אני לא מורה מאוד מוצלח והוא לא תלמיד מאוד מוצלח, שנינו חסרי סבלנות. אבל הוא כבר יודע את כל השיר, ועוד קצת אימונים והוא יגיע לשלמות. לקראת הצהריים הלכנו לפארק דרום עם עדי זילברברג והילדים שלו, והיה כיף, למרות שהילדים הרבו לקטר. עשינו טיול רגלי לגבעה ממש קרוב לחירייה, ועליתי אותה בריצה ולמעלה הנפתי את ידי, ממש כמו רוקי.

שמרתי את הבית נקי, עשיתי שתי מכונות כביסה.

ועכשיו קופיקו הוחזר, והבית מאוד שקט ונקי, ואין לי אפילו בדל תכנית. זה מוצ"ש, אחרי סופ"ש קשה עם קופיקו, לא בא לי לעשות דברים פרודוקטיבים. אפילו לא בא לי לשתות ולרכב על התחושות שלי.

אני אפילו לא מרגיש כל כך רע, פשוט מאוד משעמם לי, ואין לי שום רעיון.