אחד הדברים הטובים בזוגיות טובה הוא שהצרות והדאגות מתחלקות. כשאתה לבד, הבלאגן הוא רק שלך, האחריות לפתרונו רובצת על כתפיך בלבד, וגם לא תזכה לעיניים מאירות וחיוך לכשתסדר אותו. אין עם מי לחלוק את המחשבות הלא מעניינות או לא סקסיות, אין למי להתקשר בבוקר ושיתעניין איך אתה מרגיש ואיך ישנת בלילה.
אין את מי להפתיע באיזו מחווה או מתנה קטנה, אין על מי לחשוב ולחייך, ולהרגיש התפעמות קטנה, סתם כך. אין חיבוקים על בסיס קבוע, הסקס הוא בעיקר עם הידיים, ואי אפשר גם לצפות לסקס טוב, כי בשביל זה צריך להכיר ולהעמיק. מפגשים ליליים ופירסט דייטס זו לא פלטפורמה ראוייה להמראה לכוכבים.
אין מי שיעסה את הכתפיים התפוסות, או ימרח קרם על הגב השרוט. אין מי שילטף וירגיע ויבטיח שהכל יהיה בסדר. אין את התחושה הזו, שיש מישו שתמיד יהיה שם בשבילך, ושאתה מספר אחד בשבילו. אין מי שיגרגר בהנאה ויחמיא על הצלי בקר בבירה עם פלפלים בשלושה צבעים שהכנתי אתמול.
ובינתיים אני ממשיך לנסות להוציא את העגלה מהבוץ, לגרש את הדאגות ולחשוב חיובי, להאמין. אתמול היתה לי חזרה עם הגיטריסט החדש (והמצויין), וברגע שהוא ילמד את השירים וישתלב זה יהיה חזק ומפוצץ מאי פעם. הוא מאוד אהב את השירים, וגם את השירה שלי. טלפונים של עבודה התחילו לטפטף השבוע, ועדיין לא מספיק. אני לוקח את קופיקו מחר לכמה ימים, לכבוד החנוכה. סקס ורומנטיקה עוד לא נראים באופק. כואבים לי שרירים בגוף בגלל הפעילות המוגברת. הבדידות מרפה את ידי, אבל אני נלחם בה. ההורסקופ שלי אופטימי.
עזרי לי בבקשה, אלוהים, לעבור עוד יום בהצלחה, נשפי בי כוח שאוכל לעשות את הפעולות הנדרשות, ובאיכות הגבוהה שאופיינית לי. ואנא, המשיכי לשלוח לי סימנים קטנים ועזרה כמו שעשית השבוע. זה עוזר לי מאוד. אני ממש מנסה להיות סאב נאמן בשבילך, ודום לעצמי.
לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 9:17
