מתחת לפרווה

הייתי מאוד גאה בעצמי על התפקוד שלי ברחובות היום. אמא שלי נכנסה לאטרף השבוע, והסבירה לי פעמיים בפון ועוד פעם היום למה אני חייב, פשוט חייב ללכת לעבוד בגננות. (צמחים, לא ילדים) ושאמנם אני אצטרך לוותר על לקחת את קופיקו ביום שני כי אני 'אצטרך לקום מוקדם ביום שלישי וללכת לעבודה' אבל זה פשוט הכרחי. היא מעולם לא הכירה בכשרון שלי, וזה בכלל לא האישיו אניווי, זה הכל חרדות שלה עם עצמה. בכל מקרה, נשארתי מאוד רגוע, בעודי מקשיב וסופג את כל האמירות המעליבות והשערוריתיות והסניטות והצעקות והרעידות הפולניות בקול הצורמני. ונשארתי רגוע ובשליטה גם עם קופיקו, והצלחתי להוריד אותו מאיזה עץ (בתבונה ורגישות) בנושא קניית ספר לצורך הכנת בוק-ריפורט.

הבעיה היתה אחר כך, כשחזרתי הביתה, די מפורק רגשית ועייף. ריק לי פה, הבית מרגיש כמו תא, מבודד משאר העולם, כמו כלוב של זהב, והתוכיה ברחה. מישו יודע איפה היא בכלל? היא לא באתר כבר כמה ימים. לא שזה משנה, אבל,... וול.... יו נו.

רחצתי כלים וסידרתי, והדלקתי מזגנים ונרות ועשיתי אווירה אפילו שזה רק אני כאן. אני הולך לגנון, כי אני צריך חיבוק, ותמיד יש שם מישי או מישו לחבק. נראה לי שכתבתי קצת יותר מדי אופטימי לאחרונה, זה לא לחלוטין משקף את החוויה האמיתית שלי, יותר את הצד המואר שלה. אני דוחף את עצמי, כל הזמן, בגערות מגעילות, ואז אני עונה לעצמי שאני חייב גם להירגע ולתת חיזוקים חיוביים ולחשוב פוזיטיבי. הדיאלוג הזה נערך כל הזמן, גם בזמן שאני ישן. ומחשבות מדכאות עדיין צצות כל הזמן.

בדרך כשלקחתי את קופיקו לבית אמו הוא אמר לי, שמכל השירים שהורדתי לו לMP3 החדש שקנו לו, ביניהם משינה וקלאסיקות אייטיז לבקשתו, הוא הכי הכי אוהב את 'יותר מדי', שלי... שרנו ביחד בעודנו גומעים את המרחק, ובאמת שהרגשתי מוחמא. וגם, כשסיפרתי לו שסבא שלו (אבא שלי) לוקח אותו לסופ"ש ואז יביא לי אותו לשאר הימים, (וזה סבא שהוא אוהב) והוא אמר : 'אבל רציתי להיות איתך' ... הסברתי לו שזה דווקא טוב, וככה לא ישעמם לנו, ושזה עושה לי ממש נעים לשמוע אותו אומר את זה. במיוחד שזה לא שיש לו איזה חסך ממני ושזה נדיר שאנחנו נפגשים. כלומר, הוא אשכרה אוהב להיות איתי.

והנה אני עושה את שוב, אופטימי, בוגר, וכל החרא. אני בודד כאן! מישו שומע?! זה לא קל לי, אני מחזיק בשיניים. ממשמע את עצמי, 24/7, וגם ברגע זה, מחזיק, ממש מחזיק, שלא להתקשר לאתם-יודעים-מי.

הולך לשתות עוד ולהתקלח. מזל שיש את הגנון, שם אני יכול אינפנטילי.