מתחת לפרווה

הלילה אני שותה נטו כי רע לי. לא כי בא לי, לא כי טעים לי (גוד, ממש לא!) ולא כדי לחגוג.

רע לי, כי אני מרוקן לגמרי מאנרגיה. בניתי והשקעתי המון, בחודש האחרון, ולא קיבלתי מהיקום חזרה. אז מצאתי את עצמי בתחילת השבוע החדש מרוקן לגמרי, וחסר יכולת להתקדם. אני מפתח הכרות טובה עם עצמי לאורך השנים, ואני יודע לפי איך שישנתי בצהריים, שהייתי צריך את השינה הזו. היו לי חלומות קשים ומפורטים.

חשבתי שאני אשתה שוט של קוורבו לפני כל פיסקה. שניה.
לחיים.

מישי כתבה לי בתגובה שהיתה עושה אותי אם הייתי דיסקרטי ואילם. וואלה. אם אכן הייתי דיסקרטי ואילם, היא בכלל לא היתה מכירה אותי. ואני דווקא כן דיסקרטי כשצריך, פשוט לא יודעים את זה כי אני דיסקרטי . אי אפשר לדעת מה שלא יודעים. ואני אף פעם לא מפרסם ניקים בלי רשות, וגם לא מתחכם וכותב ככה שיבינו מי זו, גם כשנורא בא לי להשוויץ. אבל וואלה, אני לא סוד מלוכלך, ומי שהכתיבה שלי מרתיעה אותה, כנראה שאני לא בשבילה. כנראה שאני לא בשביל אף אחת, בסופו של דבר. נגמרה עוד פסקה, לחיים!

אה, היה לי עוד משו להגיד בנושא הדיסקרטיות. ברור שאם לא הייתי כותב, או בעצם הייתי כותב רק הגיגים סתומים ועלק רגשיים בני כמה שורות שכל אחת יכלה לפרש איך שהיא רוצה, הייתי מזיין הרבה יותר. אף אחת לא היתה יודעת על השניה, או איך אני מרגיש באמת, ויכולתי לנצל את מלוא כישורי ההקסמה שלי בנוסף לה'הפרד ומשול' מתודי, ואם גם הייתי משלב מעט שקרים לבנים וחלוקת מידע על need to know basis לא הייתי מבלה אפילו דקה לבד. כנראה שככה הן מעדיפות את זה, את ההצגה על פני האמת, את התיחמון על פני הכנות, את האשליה על המציאות, את הסגירות על הפתיחות, ואת העוצמה המזוייפת על פני החולשה המבוטאת באומץ. או כמו שדומית יפהפייה אחת אמרה לי : 'דווקא הזדיינתי בקלילות עם הרבה אנשים, אבל אתה כופה אינטימיות' .

פאק זה מגעיל לשתות ככה.

נשים זה כמו מה ששימון פרס אמר על סקרים. נחמד להריח, אבל אסור לשתות. זה בסוף רק מפח נפש. עדיף לשתות קוורבו. לפחות הגועל בא מיד, ונעלם למחרת בבוקר. למעשה, הפוך מנשים ( ;
אני חושב שאם הייתי חייב לבחור ניק אחר, הייתי הולך על Rock n' Roll. איך זה שאין אף אחד כזה באמת? נזכרתי היום בשיר שכתבתי בגיל 16, על new years eve. הוא תאם בצורה מופלאה את מצבי הערב, ובכלל שיר יפה.. עם לחן וטקסט של מישו זקן בהרבה מגיל 16. נולדתי בן 50, מאז אני הולך ומתיילד. יש לי הרגשה שזה נהייה מהפוסטים האלה שמדלגים לסוף.

אולי כדאי לסיים.

אני בודד.


בבקשה, אם מישי קוראת את הפוסט, ונראה לה שאולי, רק אולי, יכול להיות משו טוב ומשמעותי ביני לבינה, שלא בהכרח נופל להגדרות הקונבנציונאליות של בעל וילדים, אבל כן להגדרות הסיקסטיז של אהבה ושלום... אני ממש לא כמו מה שחושבים עלי. ולראייה, הלילה הזה, בו אני לבד. כמו רוב הלילות בחודש האחרון. אני לא באמת זונה פופולארית ומבוקשת. לא באמת פובליציסט חסר גבולות ומצפון שיעשה הכל בשביל פרסום עסיסי. ולא באמת ונוס בפרווה-סוטה מוצהר וססגוני. אני ילד קטן, רחוק מהבית, קר לי, עצוב לי, ואני צריך רוך וחום, והמון אהבה.