הלילה בגנון הייתי מהילדים הגדולים. אלו שמותר להם קצת יותר, אבל גם נדרשים לאיפוק מכובדות ובגרות. הוצלפתי (עם בגדים) על ידי אדריאן היפהפייה בעוד רועי החתיך מחזיק אותי בין חלציו (אחח... יש לי פנטזיה מטורפת ובלתי מוגשמת לשרת זוג.... להיכנס בדיוק למקום הנדרש, ולהיות שם בשבילם, מושפל כנוע וסופג, בעוד הם מתענגים על אהבתם) , עשיתי טיזינג סוויצ'י למלכות הבית בהווה ובעבר, וניסיתי לשכנע את הנמוכה היפה והמושכת שאני בעצם בנאדם די נחמד ומונוגמי.
יש לי דימוי. היה לי חלק לא מבוטל בהתהוותו. לדימוי הזה יש קשר רופף בלבד עם המציאות. בפועל, אני בנאדם שבילה את חלק הארי של חייו בזוגיות מונוגמית. השאיפה שלי היא לזוגיות שכזו, ממלאת, כובשת, טוטאלית. אני ממש לא איש של אהבה חופשית, של זיונים ושל סשנים מזדמנים. בפגישות ראשונות ואפילו שניות בדר"כ לא עומד לי בכלל. וזה לא כי אני אימפוטנט. זה כי אני מונע מרגש, וצריך להרגיש מאוד בנוח עם מישי כדי להשתחרר ולהיחשף באמת. נכון, יש לי צד מיני זנותי מוחצן, כמו לכולכן, וכמו לכולכן, זה לא המהות ולא השאיפה. זו הפוזה, מתודת הפיתוי, התחליף לדבר האמיתי כשהוא איננו. רוב הזמן אני מתהלך בטרנינג ישן וסווטשרט, לחוץ ושופע סרקאזם. ממש לא איך שרואים אותי בגנון.
אז היה ערב נחמד בגנון, וחזרתי הביתה פיקח ובוגר, ובשליטה. דברי החוכמה של עמוס עוד מהדהדים באוזני. הוא אמר שעלי למצוא אובססיה חדשה, ומהר, על מנת להחליף את האובססיה הישנה. יש בזה הרבה אמת. כאדם אובססיבי, זה נאיבי לחשוב שאני יכול להירפא. פתאום להיות אחרת. בריא. בינוני. אני צריך תחליף.
החשיפה לא עושה לי שירות טוב. להיפך. אני נתפס כזיין על וכל אחת נכנסת לסרטים מולי. לך תסביר שלא הזדיינתי כבר המון זמן, שכבר חודשיים לא היה לי שומדבר כמעט, שהשתובבויות בגנון הן כולה זה- השתובבויות, ושזה לא מגרד אפילו את סף הסיפוק והרגש. זה אפילו לא אותו מקום. לך תסביר שאתה כאן, פנוי, עם כל מה שיש לך לתת, רק בואי ותקחי. לך תסביר שאתה משתוקק לאותה אחת שתדע לבוא ולקחת, לך תסביר שאתה בעצם הבנאדם הכי נורמאלי שאתה מכיר, וכל מה שאתה שואף אליו זה טיפה שקט וביתיות ומיניות טבעית חמה ומספקת. לך תסביר שלא טוב לך לבד, שאתה כמו סוללה, אתה צריך להזרים חשמל כדי להרגיש מלא, אתה צריך להתחבר, אתה לא בא לפגוע, או לנצל, או לעשות שום דבר שהיא לא רוצה שתעשה. לך תסביר שכוונותיך טהורות.
טוב, זה לא כזה פשוט, וגם לבחורה בצד השני יש סרטים. ומוזר, אבל זה ממש לא עושה לי את זה לדעת שאני יכול ללכת לישון עכשיו ולהתעורר מתי שבא לי., למרות שזו היתה הפנטזיה שלי במשך כל השבוע. זה לא עושה לי את זה לדעת שאף אחת לא בונה עלי לסופ"ש, שיש יותר מסיכוי סביר שזה יהיה מין סופש כזה שבו אני עם עצמי, נהנה מהפינוקים הקטנים שיש לחיים ולAMPM להציע לרווק פלורנטינאי. עברתי ליד הפאבים מתחת לבית בדרך חזרה, ועברה לי מחשבה לנסות את מזלי בעולם הוניל. מחשבה נואשת ותמימה, אבל היא עברה. היא אחותה של המחשבה שעברה לי לפני כמה ימים, בתחנה המרכזית, ללכת לזונה. 200 שקל, זיון ומציצה, ולהרגיש חרא עם עצמי אחר כך.
אבל בסוף לא הלכתי. כמו שבסוף לא קבעתי אף פגישה שלא הייתי שלם איתה. ונשארתי לבד. הכי לבד בעולם.
סופ"ש חמים ונעים לכולם. }}{{
דן.
לפני 17 שנים. 5 בינואר 2007 בשעה 2:30
