בונה לא כתבתי כבר משבת בבוקר... וזה לא שלא קרה כלום.
לא כתבתי על המסיבה של שושו במוצ"ש כשהכנסתי את תהום לכלוב והריקודים המושחתים ברחבה.
לא כתבתי על העיפרון שנכנס לקופיקו באצבע בבצפר, ועל איך שהייתי גאה בו ביום שני כשהלך לבדו לקופ"ח להוציא מרשם לאנטיביוטיקה כפי שהדרכתי אותו כי אמא שלו הייתה עסוקה, ועל זמן האיכות שבילינו ביחד אחרי זה וכל ההברקות שלו, והאיש המוזר שהתחיל לצעוק עלינו ברוסית ברחוב.
לא סיפרתי על החייזר שגדל לי בבית השחי השמאלי, מין חצ'קון גדול מימדים ומציק שלא רוצה ללכת.
לא שיתפתי בכל הקלטות השירה שהיו לי בימים אחרונים, ואיך שזה שואב אותי נפשית להפיק שירה לגיטימית מכל הזייפנים חסרי חוש קצב ובעלי הפרעות קשב וריכוז שמפרנסים אותי.
ועל הנודלס המוקפצים עם ירקות וסלמון וקבנוס ובוטנים שהכנו ביחד בלילה של יום ראשון אחרי יום מפרך. ואז שכבתי במיטה והיא באה ונתנה לי ספנקים בתחת עד שהוא נהיה אדום ונרדמתי.
ועל זה שעמד לי היום בבוקר במונית שירות חזרה מרחובות, סתם כך.
ועל תכניות היומולדת שעשיתי לתהום...
והיו עוד כל מיני דברים, אבל צריך ללכת להתארגן לגנון.. לילה טוב }{
לפני 17 שנים. 20 בפברואר 2007 בשעה 21:45
