לפעמים אני נכנס לארכיון שלי ובודק מה היה בדיוק היום לפני שנה. לפעמים זה נותן פרספקיטבה, לפעמים זה מבאס את התחת, ולפעמים זה סתם נחמד להיזכר. בעוד חודש אני אוכל כבר לבדוק מה היה לפני שנה, וגם מה היה לפני שנתיים. זו כבר סטטיסטיקה רב שנתית.
אני לוקח את תהום לסופ"ש בצימר בצפון חודש הבא, לכבוד מומולדתה. מצאתי לה אתר רלוונטי והטלתי עליה (לא ביצה) את המשימה לבחור. היא הגיעה למצב שהיו לה כבר רק איזה חמישה פיינאליסטים, אבל אז עשיתי טעות ומצאתי לה עוד אתר.
אני שותה ייגרבול ושומע בלוז. שבת קשה עברה על כוחותינו, עם הרבה רעש בחזית כתוצאה מקופיף נפץ שהסתנן, והיה צפוף במוצב. אתמול דווקא הצלחתי להשקיט אותו לא רע, אחרי שהוא התחיל במסכת 'למה' מעצבנת. אני אצטט מהרגע שאני זוכר, אחרי שעניתי על כמה רצופות בסבלנות ובידענות :
אבא : כי ככה אלוהים בראה אותם
קוף : למה?
אבא : כדי שיהיה לך מה לשאול
קוף : למה אני שואל?
אבא : כי אתה רוצה למשוך תשומת לב
קוף : למה?
אבא : כי כנראה שחסרה לך
קוף : למה?
אבא : כי כנראה שהצורך שלך בתשומת לב גבוה מהיכולת או הרצון של הסובבים שלך לתת לך אותה.
ואז נהיה שקט. זמני אמנם, אבל הכל זמני בחיים.
אני נע על התפר שבין רצון לחיות לבין רצון לישון. בין הרצון להתרומם ולנער את האבק כעוף החול, לבין הרצון לאכול עוף בגריל ולנוח.
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 18:16
