לא איכפת לי שאתם לא מגיבים.
אני מבין, אני כבר זקן ולא מעניין, כבר כתבתי מפה עד טימבקטו ובחזרה, אתם כבר מכירים את כל מצבי הרוח שלי, ובאמת, לאחרונה, אני לא ממש מעניין גם את עצמי. ונהיה איזה וייב בורגני כזה, משלים עם המציאות כזה, וחדלו ההפתעות, ונהיה משקל כבד מדי לכל מילה, וזה כבד לסחוב.
ויש בלוגרים חדשים, מלכות, עבדים, דומים, סאביות. אנשים שנמצאים בתחילת התהליך, בתקופת 'עליסה בארץ המכות' שלהם, וזה הרבה יותר מעניין לקרוא מאשר מה נהיה עם התוכי הזקן המנוסה השמן הסלב הסנוב והברברן. מה גם שאני תפוס, כך שאין לי ממש מה להציע לאף אחת, ותהום קנאית בהרבה לאחרונה מה שמחמיר את המצב, אז בשביל מה להגיב...
אבל לי זה לא איכפת, זה אפילו נחמד. כן, תלכו, תגיבו אצל המתחרים. תהנו לכם. אני אמשיך לכתוב כאן, לעצמי, גם אם אף אחד לא יקרא. כי זה היומן שלי, גם כשאני לא נושק לעננים בכוס ולאדמה בתחת. גם בתקופות היבשות, האפורות, בהן אני מרגיש כל כך חלש, שכל דבר ביקום פשוט מותיר בי את חותמו, את משקלו.
אז כאמור, לא איכפת לי, אני שותה ייגר בול, סגרנו על צימר מהמם בחד נס בעוד שבועיים וחצי ועוד יום, שומע קיור, רוקם תכניות יפות לעתיד, הצלפתי בתהום כמו שצריך, היא עושה חוקן, ותיכף אני הולך לזיין אותה בתחת ואתם לא P:
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 20:27
