מתחת לפרווה

כמו כל בוקר/צהריים לאחרונה, אני חרמן. אבל הפעם במקום לעשות ביד אני אכתוב על זה, ורק אז אעשה ביד.

הלכתי לדואר ובדרך יצאו עיני מחוריהן וסובבתי את הראש בזוויות לא בריאות במבטים רעבים בכל כוסית שעברה ברדיוס של 100 מטר ממני. רציתי לגעת בהן, רציתי להשליך את עצמי לרגליהן ולתת להן לעשות בי כרצונן. העובדה שהן התעלמו ממני עוד יותר הוסיפה להן הילה דומית, מה שהגביר את אפקט החירמון. שדיים, גזרות, עיניים, פנים, כתפיים, מותניים, רגליים, תחת, כוס. מגפיים עם עקב ובלי, גופיות, איפור, שיער. אההההה.

אתמול בלילה תהום דווקא רצתה לעשות משו, אבל הפעם אני כבר לא רציתי. זה נורא מתסכל, אני צובר כזו חרמנות, בפרט על פמדום, והיא רוב הזמן בסרטים שלה וממש לא משדרת דומיות משום סוג, ואז עוברים שבועיים, והיא מרגישה לחץ שלא עשינו כלום כבר הרבה זמן, ומגייסת אי אילו כוחות, ואנחנו עושים סשן, לא בלב שלם, לא בחיוך וכיף, ללא מוטיבציה של ממש, ואז זה נגמר, ו-וואלה היה נחמד. אבל אחר כך שוב חולפים להם שבועיים אפרוריים, ואין שום המשכיות, וזה כבר קרה ככה כל כך הרבה פעמים, שכבר מראש יוצא החשק.

אין שום מימד של שליטה מנטאלית, וזה הולך ונהיה בלתי אפשרי עבורי להביט בה ולראות בה שולטת. גם אם לרגע מצליחה להיווצר האשליה מבחינה גראפית ויזואלית, המוח לא מרפה מהזיכרון של מה קורה אחר כך, ובכלל מהזיכרון של איך שהיא באמת. אני מכיר אותה כל כך טוב, אני יודע מה היא חושבת על פי הבעות הפנים שלה ושפת הגוף. היא לא יכולה לעבוד עלי. והיא לא משדרת עוצמה, היא משדרת חולשה נוראית.
אז היא כעסה, ואז ניסתה לפייס, ואז הלכה לישון. הצטרפתי בארבע לפנות בוקר, היא דיברה מתוך שינה והיה ברור שהיא ישנה לא טוב, מה שגרם לזה שגם אני לא אשן טוב. אני זוכר שפעם היו בקרים שהייתי מחוייך ובהיי בעקבות הסקס שהיה בלילה הקודם. לא הרגשתי ככה כבר יובלות.

לא משנה, ווטאבר. רציתי להתרכז דווקא בחרמנות. לבטא את הכמיהה לריגוש, למשו מסעיר, למחשבות כחולות באמצע הרחוב שמתרגמות למעשים ולא לתסכול. את התשוקה לכבוש, ועוד יותר מזה להיכבש. הרצון להיות מושפל ומנוצל מינית על ידי אישה יפה, הדחף לענג גברים בכפייה, החלום לאהוב בכל המהות הפיזית והנפשית, כפי שאפשר רק כשמביטים באהובה מלמטה למעלה. הרעב לבשר חדש, הצורך 'להתלכלך' ולנתץ גבולות ומחסומים.

עכשיו אני אעשה ביד, ואחר כך אמשיך להתרגל לחיות בלי כל הדברים האלה.