לפעמים הדפיקות של אחותי הזונה יכולה גם לפעול לכיוונים חיוביים.
הגענו ברגל לדירתה השינקינאית בשמונה וחצי, אחרי הליכה מסתורית ברחובות השוממים תוך כדי שירת שירי פסח ואביב. הסלון היה מקושט בנרות, ושולחן מאולתר ונמוך עם כריות סביבו. מוסיקת שאנטי ברקע... הוצאתי מתיק הטיולים שלי את כל תשמישי הקדושה, והיין, והמזון, ולאחר התארגנות נוספת וסידור כל האלמנטים בצלחת הפסח התיישבנו לקרוא את ההגדה. קופיקו היה לחוץ לפספס את האפיקומן (אפילו שהיינו שם רק שלושתנו) ושמר על הכרית שמאחוריה החבאתי אותו מכל משמר. קופיקו שר את הקושיות, התחלקנו בקריאת ההגדה, ברגש ובהטעמה, ובמקומות החשובים עצרתי וצירפתי הסברים משלי. הגמלא קברנה 04 שהבאתי היה מעולה, ברכנו את הברכות, ואכלנו.
היא הכינה מאכלים בהשראת סבתא שלי, והכל היה טעים מאוד. בין המנות דיברנו על ההורים המשותפים שלנו ואיך שניהם העדיפו לבלות את החג בלעדינו... העלנו מעט זכרונות ילדות, קופיקו היה משולהב מהמוסיקה ברקע ומהיין, ובאמת היתה תחושה של כיף. בלחש היא סיפרה לי שלאחרונה היא 'עשתה שלום עם הזונה שבה'. באמת הגיע הזמן, היא שלוש שנים גדולה ממני, וכל דבר מגלה 5 שנים אחרי... למרות שהפרס על האפיקומן היה גלוי מראש, הוא עשה חוכמות ולא רצה להחזיר אותו, עד שאמרתי "אוקיי, אנחנו במילא לא כאלה מסורתיים, פאק דה אפיקומן, בואי נמשיך" ... הוא קנה את זה ורץ להביא אותו (:
החלק של אחרי האוכל היה מצחיק מאוד, כשבנסיון להשתיק את קופיקו בזמן הברכות והתודות לאלוהים (שאני דווקא לקחתי ברצינות) נזפתי בו בטון הכי רציני שלי שהדהד ברחבי הדירה "אתה רואה ! בגלל השטויות שלך שכחנו לפתוח את הדלת לאליהו הנביא !!! " ... כולנו התגלגלנו מצחוק, האחות הלכה לפתוח את הדלת, הצחוקים המשיכו כשאמרתי בעודי נחנק שזה יהיה קורע אם עכשיו ייכנס אלכוהוליסט רוסי מרכז תל אביבי ויגיד במבטא כבד "שלום, אני אליהו, איפה יין שלכם?" .
סיימנו באחד מי יודע סוער, וחזרנו הביתה לפלורנטין ברגל אחרי חצות דרך הרחובות המתעוררים מחדש עם קופסאות אוכל.
נורא נחמד לחגוג ליל הסדר בלי הורים. בעצם, אני הייתי ההורה היחיד. היה באמת בראש שלי, קופיקו נהנה נורא, ואלמלא תסמיני השפעת שחוזרים ובגדול ומתרכזים כולם בעיקר באוזן שמאל שלי, החיים יכלו להראות לא נוראיים בכלל.
לפני 17 שנים. 2 באפריל 2007 בשעה 21:53
