מתחת לפרווה

אתמול ברחובות הלכנו כמדי יום חמישי קופיקו ואני לשחק כדורגל בבית הספר הישן שלי.
הפעם היו שם הרבה ילדים, בני 9 עד 12, כולל אחד שכבר שיחקנו איתו שבוע שעבר, והם בדיוק עמדו להתחיל משחק. בהתחלה הם לא רצו שנשתתף, אבל אז ילד אחד הציע לנו להצטרף. רציתי לשחק, אבל לא הייתי בטוח שאשתלב, ולכן התיישבתי בצד. הם התמהמהו קצת עם התחלת המשחק עד שעלו בי החושים הדומיננטים שפיתחתי מאז ימי בית הספר שלי, התקרבתי אליהם ועודדתי את התחלת המשחק ובחירת הקבוצות. 'אני יכול להיות שוער', אמרתי.

שני ילדים בחרו בעצמם לבחור את הקבוצות, ואני נבחרתי ראשון (:

הקרב החל, ולאחר שספגתי שער בגלל טעות חמורה של ההגנה ומצאתי את עצמי מטר וחצי מול בן 10 שיודע לבעוט, הוחלפתי בשער ועברתי לשחק... התרכזתי במאבק מול הילד הכי גדול בקבוצה היריבה, בחולצה אדומה, שידע לשחק לא רע בכלל. הוא עבר אותי ואת קופיקו, וסנט בקוליות 'יו, עברתי משפחה' ... בהמשך השטתחתי על הרצפה בהירואיות על מנת לתקל כדור שלו, חטפתי כמה כדורים, וגם בישלתי מצבים. כשילד אחד צעק לחברו לקבוצה : 'אתה תשמור על האבא' צעקתי בקול נעלב 'לא לקרוא לי "האבא" !! ' . 'טוב, אז המבוגר' ציחקק הילד... זה אפילו יותר גרוע.

עשר דקות של משחק, וכבר הרגשתי שאני עומד למות.. אני אמנם גדול יותר מהם, אבל גם זקן יותר... ((: הרגשתי שצריך גם קצת לוחמה פסיכולוגית, והוספתי שאגות לנסיונות התיקול והחטיפה שלי על מנת לבלבל את היריב. לילד הגדול שכבר הבקיע כמה שערים לחובתנו אמרתי 'כיף לך זונה? מי זונה שלי' ... המשחק הופסק לאחר כמה דקות, לאחר שכולם כבר התעייפו, והתברר שהוא נעלב ופרש... בדרכנו הביתה הוא אמר לי 'בשביל מה היית צריך לקלל?' ... התנצלתי בכנות ואמרתי שזה היה ממש בצחוק... איזו פאדיחה... ציינתי בפני קופיקו, שאני תמיד אומר לו שאיך שאנחנו מדברים בבית ובינינו, אי אפשר לדבר בבצפר ועם הסבתות, לדוגמא... ושהנה, אני צריך להפיק את הלקח גם בעצמי...
'נו, אז תתחיל ליישם בעצמך את מה שאתה אומר לי' הוא ניצל את ההזדמנות ועקץ...

היום בדרך מבית הספר הוא עיצבן אותי כששאל שאלה ולא הקשיב לתשובה, והתחלתי לתלוש ענפים מעצים ולבעוט בקופסאות קרטון בזעם. הוא התגלגל מצחוק ואמר : 'אבא, אתה נותן לי דוגמא רעה ואחר כך אני אעשה את זה בבצפר...' עניתי שזו תהיה בעיה שלו אם הוא יעשה בעיות בבצפר... לי מקסימום יקראו לשיחה.... (( :