המפקדת התקשרה לפני חצי שעה.
חשבתי שהיא רוצה את הפון החדש של תהום, אבל היא אמרה שהיא צריכה דווקא אותי, והטון שלה היה רציני מהרגיל. היא אמרה שknAAn הפטיש בבית חולים, שהוא נפל, שהיא לא יודעת אם זה נקע או שבר או סתם מכה, ושהוא ביקש שאתקשר אליו בעוד כרבע שעה, כי עכשיו הוא נכנס לצילום.
מפתיע כמה מהר המוח יכול לעבוד ברגעי משבר. תוך שניות ספורות ניתחתי את המצב לעומק, החלטתי לא לבטל גם אם הוא לא יוכל לנגן, וכבר גיבשתי תכנית איך אני נכנס לאולפן ויוצר ערוצי תופים לכל השירים, כך שנוכל לנגן עם ההקלטה. חשבתי על כל השירים שלא נפתחים עם התופים, ואיך נסנכרן את זה, והדבר היחיד שעוד לא גיבשתי לגמרי זה מי יתפעל את זה, כי זה צריך להיות מישו עירני, מוסיקלי, שמכיר את השירים...
בינתיים עברה לה רבע שעה, נשארתי קול בצורה מפתיעה, הזכרתי לעצמי שמה שצריך לקרות יקרה, ושבתי על עקבותיי הרוחניים לבדוק מה בדיוק עשיתי שהרגיז את אלוהים.
התקשרתי לכנען...
הוא ענה, בקול שקט ורציני, שאלתי אותו לשלומו בדאגה כנה, ואז הזבלון המטונף פרץ בצחוק ואמר שהם עבדו עלי.
אולי אני בכל זאת אלך על הרעיון של התופים המוקלטים P:
ההכנות למחר הושלמו בסיבוב שופינג עם תהום באלנבי. אני עתה הבעלים הגאים של אולסטאר אדומות, שיצטרפו למכנסי הפאק-מי מהויניל השחור, לחוטיני שחור, ולגופיה חדשה ומהממת שתהום קנתה לי בצבע שחור עם חזית מבד רשת דקיק עם לבבות אדומים קטנים, ולתספורת התוכי הקטלנית....אני אהיה מאממת !
לפני 17 שנים. 9 במאי 2007 בשעה 17:21
