עמוס ביקר אותי בחלום.
זה היה חלום מוזר ומתמשך, ואהוד אולמרט היה מאפיונר רחובותי שהשליך מכוניות על מכוניות אחרות, והוא והכנופייה שלו עשו הרבה בלאגן.... ובין לבין גם הייתי עם תהום בבית מלון מפואר, שנראה קצת כמו הסנטר מבפנים, ועלינו במעלית בצורת ספל קפה, עם זרוע הידראולית שמניפה אותה כמו בלונה פארק. ואז בסוף, עמוס הגיע, רגוע ומחוייך, על קטנוע לבן עם שלושה גלגלים, ועשה לי הרגשה טובה...
קמתי בתחושה טובה מהחלום, ודידיתי למחשב לראות מה התחדש... בחיי, אפילו לב שבע קרבות כשלי לא יכול שלא להתפעם עמוקות מכמות ועוצמת האהבה והפירגון שאתם מעריפים עלי. וזה כל כך עוצמתי, כל כך אמיתי וחם, עד שאפילו אני מתחיל לאהוב את עצמי. להגיד 'תודה רבה' נשמע כל כך רדוד וחסר משמעות, לעומת עוצמת הרגש ועומק התחושות שאני מרגיש. אני נתקע, אני מחפש בכל זאת מילים שיתארו, שיצליחו להעביר במשו את הכרת התודה העמוקה שלי. לא. רק אולי בחיבוק, או בשירה, או על ידי הענקת מין אוראלי.
ולתהום, האישה שלי... הפכת להיות חלק ממני. תודה על כל התמיכה שלך, והעזרה, והאהבה שאת נותנת לי. את נותנת לי להיות מי שאני, משקיטה את הגלים, אני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדייך. אני כל כך גאה בך על כל מה שאת עושה, ואיך שאת מתבגרת ומצליחה לשלב בין כל האספקטים הרבים של חייך. אני אוהב אותך, ודרך האהבה שלך אני אוהב גם את עצמי. ואת כוסית על, ותהי מהממת בלילה....
וזהו, לפני שכל הדביקות הזו תרעיל את כולנו למוות...
להתראות בלילה.
אני מתרגש...((((:
לפני 17 שנים. 10 במאי 2007 בשעה 8:22
