הלחנתי שיר חדש.
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג לפני שנתיים ומשו קיוויתי שהוא יסייע לי לכתוב גם שירים. לפני כמה ימים כתבתי פה בויש אחד, כמו את כל הפוסטים, פוסט שנקרא "הדלת בכיוון ההוא" . כמה מהתגובות עודדו אותי להלחין, והיות והרלוונטיות רק הלכה וגברה, מצאתי את עצמי הלילה באולפן, מוסיף בתים ומסדר שורות, רוקם הרמוניות ומתחמן פרייזינג. בורא גרוב. יש שיר חדש. אין למי להשמיע.
הבלונדינית ישנה, אחרי שגם היום רבנו.
סיימתי הערב עם קופיקו את "המגדל הפורח באוויר" . זה ספר מופתי, ואת הפרק האחרון קראתי עם דמעות ובקול נרגש. סגרתי את הספר, נשקתי ללחיו ולמצחו, אמרתי לו שאני אוהב אותו, ושאני אוהב לקרוא לו, ושתודה שהוא קרא את הספר הזה איתי. בסוף הנסיכות שירה ובינה חזרו למלכות חכמה, מהמגדל הפורח בו היו כלואות, מעל להרי הבערות. ואת הדרך להרפתקאה הבאה, ימצא הקורא לבד, אם באמת ירצה.
עכשיו הכל נהיה חרא, מכל הכיוונים. ואני מניח שזה טוב דווקא, כי בחרא יש לי נסיון.
ויש לי שיר חדש.
לפני 17 שנים. 28 במאי 2007 בשעה 22:09
