לא היה מצב בעולם שזוג סוטות שהכירו בכלוב, בילו שנתיים של קשר בפרופיל גבוה עם אורגיות ומסיבות, פוסטים ומריבות, פרידות מתוקשרות וחזרות מרגשות, הופעות מונומנטליות ושירים אין ספור, ואז נפרדו ל7 שנים של לוחמה עירונית בשטח בנוי, עם נתקים כעוסים והתגנבויות ליליות בשושו חזרה למיטה, ושפיתחו לדרגת אומנות את קונספט ה״אי אפשר איתך ואי אפשר בלעדייך״, יערכו אירוע חתונה שגרתי ושחוק.
השמש שיתפה פעולה והפציעה ליום אחד אחרי שבוע קר וגשום מאוד בסוף דצמבר 2016. 200 מוזמנים נבחרים באולם אורבני ומגניב על גדות האילון. כל הצוות שלנו הורכב מאנשי ונשות אמנות. עיצוב ההזמנות (בצורת תקליטי ויניל) והברנדינג בחסות חברתה הציירת/מעצבת/אמנית-גרפיטי של תהום. DJ שלומי קאופמן שהיה מנגן סטים מופלאים בדאנג׳ן הישן ביפו ניגן בפריסטייל שירים קינקים ואהובים מכל מיני תקופות, בווליום נמוך שאפשר שיחה גם כשרקדו, ולא כאיש אחד לאיזה ביט מונוטוני אלא כל אחד על פי דרכו המיוחדת. את הטקס שהמצאנו ערכה הסקסולוגית שלי פסטרנק כץ, שגרמה לכל הקהל לעצום עיניים למשך דקה ולהתחבר לאהבה שהוא מבקש לעצמו.
תהום היתה יפהפיה ומושלמת, בשמלת פינאפ לבנה עם שוליים ורודים שעוצבה ע״י דנה מNOX. כשבאתי לאסוף אותה מביתה של סבתא ברמת אביב, אמרתי לה שהיא הכלה הכי יפה אבר. סביר להניח שהייתי אומר דבר כזה בכל מקרה, אבל באמת ובתמים הרגשתי כך. אני התחפשתי לחתן עם חליפה שחורה ועניבה ורודה, והייתי חתיך אש. :)
נכנסנו לחופה עם “In Your Room” של דפש מוד. כשתהום נכנסה בדלת האולם בחיוך רחב עלו בי דמעות שלא תכננתי. הקראנו זו לזו את נדרינו, במקום טבעות הכתרנו זו את זו בכתרים מפרחים (כי אנחנו מאמינות שאהבה זה לא מתכת מקובעת אלא פרחים שצריך כל הזמן לטפח ולחדש) ולסיום הטקס שתינו שברנו כוס. הסלואו הראשון היה “Slave to Love” (מהסרט ירח מר) והשני ״I’ll Stand By You״ של הפריטנדרז. מיד לאחר מכן התחלנו את שלב הריקודים עם ״ריקוד הציפורים״ המפדח עד מאוד. (רעיון שלה!).
בשיא החגיגה עלינו לשיר את הדואט שלנו, (גם רעיון שלה), קאבר עם פלייבק שיצרתי במיוחד לשיר ״מה איתי״. ״לא יודעת למה/ לא יודעת איך, איך ומה/ רק רוצה לברוח/ מה זה קרה לי/ טוב לי או רע לי?/ תגיד לי״
בניגוד לחתונה הראשונה שלי ב1995 בחירבת דוראן ברחובות :), הפעם נשארתי פיכח ונהניתי לארח את החברים והמשפחות. גם השכלתי לא להזמין את אמא שלי, מה שגרר טלפונים מעורכת הדין שלה עם איומים, אבל איפשר הנאה שלמה וטהורה. לקראת הסוף תהום כבר היתה די שיכורה והתחילה להטריד מינית את הצלמת החיננית, ולשדל אותה להצטרף אלינו הביתה, ובמקביל עיקמה לי את היד, נשכה אותי והפגינה בפרהסיה את בעלותה על גופי.
אני מתגאה לספר שהאישה שהתחתנתי איתה דפקה איתי המבורגר 330 גרם עם בייקון וצ׳דר וצ׳יפס גדול כ12 שעות לפני החופה, ושכשחזרנו הביתה לפנות ערב היא דרשה וקיבלה סקס (אחרי שהניפה את ידה בדרמטיות ואמרה: ״*באמת* הייתי הכלה הכי יפה אבר״), ואז נרדמה, ואפשר היה להעיר אותה רק אחרי כמה שעות עם נפנוף של משולש פיצה מעל האף. ושהפעם הראשונה שהיא בכלל הזכירה את נושא המתנות (״אולי נפתח את המעטפות?״) היה למחרת, בשבת בצהריים.
(צילום: שני צדיקריו)
בנימה פחות רומנטית, הבן שלי ערק מהצבא כדי להגיע לחתונה (וכי רצה לבלות עם חברתו לפני שהיא טסה לכמה חודשים לחו״ל). אחרי כחודשיים בצבא כבר היתה לו אפיזודת נפקדות אחת שנגמרה כמעט ללא עונש, והסתבר שהוא סיפר שם כל מיני סיפורים כדי לקבל הקלות, ואיכשהו יצא שבסוף לא אישרו לו לצאת לחתונה כי לא הודיע מספיק זמן מראש. אז הוא חתך משם, ואת החודשים הבאים בילה נעול בחדרו, אפוף עשן ירקרק.
