בבואי להמשיך בכתיבת הכרונולוגיה אני מרגיש שעכשיו אני חוצה איזה סף, ומפה והלאה זה נהיה יותר קשה, מסובך וכאוב. גם כי זה יותר טרי, וגם כי יש פחות אירועים גדולים ורשמיים להיאחז בהם ויותר פזורה של רגעים בעלי משמעות וזכרונות מטרידים. הואיל והמטרה המרכזית שלי בכתיבה היא לנסות לעשות סדר במחשבות ולהבין יותר טוב איך ולמה נקלענו למצב הנוכחי ואיך ממשיכים ממנו הלאה, אולי הקושי מעיד על משמעותיות, כמו בעיסוי, כשהמקום הכי כואב זה גם המקום בו נמצא השחרור הכי גדול.
לפני שאמשיך בהשתלשלות רציתי להגיד תודה רבה מעומק לבי על קבלת הפנים החמה והמרגשת. לא ציפיתי לפרגון נעים שכזה, וזה מעודד אותי בכל מיני רמות ונותן דרייב להמשיך ולהעמיק. רציתי גם להזכיר שעוגי אוהב תגובות, אז הרגישו חופשיות לשתף אותי בתחושות, המחשבות והתהיות שלכן. במסורת עתיקת היומין של הבלוג הזה מעולם לא מחקתי תגובות, גם כשהן היו בסגנון : ״אתה חזיר, ונוס. אבל חזיר מגעיל!״😁🐷. הדיאלוג חשוב ומפרה את היצירה.
לבקשת הקהל (מישי ביקשה😊) העלתי לטיוב את דואט החתונה.
את הקליפ יצרתי מתמונות שלנו לאורך השנים והעלתי אותו לראשונה לפייס לכבוד יום השנה ה2 שלנו, לפני 10 חודשים. תהום מעולם לא שרה לפני כן, והיה די מאתגר להפיק ממנה שירה (למרות שכל הסיפור היה רעיון שלה!). בשלב מסויים כשהעניינים לא ממש התקדמו נאלצתי ״לזרוק עליה מצילה״ כדי להוציא אותה מההלם ולדרבן אותה להתאמן. לפעמים בלי אלימות זה פשוט לא עובד.