בחורף 2017 תהום התחילה לכנות אותי ״לולי״ (Loolli), קיצור של בעלולי. זה נאמר בדרך כלל בטון לעגני ומתפנק.
בחורף ובאביב עבדתי המון, עונת המחול באותה שנה היתה מפרכת במיוחד ומתגמלת פחות מהרגיל. יצרתי הרבה יותר מדי מוזיקה בינונית בפחות מדי זמן וכמו מכונת הדפסת כסף תקתקתי מסביב לשעון בקדחתנות והרגשתי ריק ושאוב מבפנים.
בכל זאת הקדשתי גם זמן לטיולים עם תהום וליציאות למסיבות. בפלייפארטי ביתית באזור השרון היא הזדיינה במיטת המארחים עם מישו שהכירה שם, ואני צפיתי מהמרפסת דרך הויטרינה. נראה היה שהיא גדולה עליו בכמה מידות ושהוא לא ממש עומד בקצב שלה. פרגנתי לה על האקט. בשלב ההוא כבר הבנתי שכשהיא עם עושה דברים עם אחרים היא גם עושה יותר איתי. ומנגד כשהיא כבויה ומקומפרסת אני הראשון לסבול מזה.
במסיבה ההיא גם הכרתי ואימצתי {נשלטת} טרייה ונשואה, ונהיינו חברות+מתח מיני בלתי ממומש. היא אמנם לרוב בעיקר מעצבנת אותי (ונהנית מזה!), צריך להסביר לה כל דבר (לפעמים מספר פעמים), היא מתעצלת לכתוב סימני שאלה, והיא יותר עצורה מנעמה יששכר, אבל יש בה גם יתרונות מסוימים ובהדרגה היא שודרגה למעמד BFF והחליפה את קודמתה בתפקיד שנטיותיה ההרסניות התישו אותי והזכירו לי את אמא שלי.
בפורים בסופה של מסיבה רועשת ומבאסת אצל חברים של תהום הכרזתי שזהו, אני לא בא יותר לכל המסיבות והאירועים האלה שאני לא רוצה ללכת אליהם ובא רק בשבילה. חרף מאמציי הגדולים מעולם לא התקבלתי באמת על ידי החברים שלה. לא הרגשתי רצוי, אהוב או מוערך, המסיבות עצמן נעו בין הסתמי והמשעמם למגעיל והדוחה. העדפתי לטייל איתה בטבע ולחזות בבריאה הטהורה מאשר לשלם כדי להידחק לעוד חור מיוזע עם מוזיקה חרא בווליום גבוה מדי ולהעמיד פנים שאני נהנה.
לא עשינו הרבה סקס, וכשכן זה לרוב היה רוטיני. אני יורד לה ומגמיר אותה, ואז עולה ומזיין אותה וגומר בעצמי, בזמן שהיא משפילה אותי ומפנטזת בקול רם על לנעול אותי ולעשות סקס עם אחרים. מדי פעם היא גם שמה עלי מצבטים או זיינה אותי בתחת. אני זוכר שצילמתי אותה כשהלכנו להופעה כלשהי, והיא נראתה כל כך סקסית וזוהרת בתמונות. אמרתי לה שבטח אנשים חושבים: ״איך הוא מצליח לא לנקנק אותה כל היום והלילה״, והיא ענתה שהם בטח לא יודעים שרוב הזמן היא לא מרגישה כל כך סקסית בכלל.
ביוני התחלתי גמילה מניקוטין. עישנתי קנאביס+טבק בשקדנות ובהתמדה במשך 25 שנה מסביב לשעון. דבר ראשון בבוקר ודבר אחרון לפני השינה ולאורך כל היום. המטרה היתה להיפטר מכל ההתמכרויות בסופו של דבר, ונראה לי הגיוני להתחיל מהניקוטין שלא ראיתי בו שום יתרון או תועלת. (בניגוד לקנאביס). מצאתי תחליף טבק שהיה נסבל בעיניי ועברתי לאכול את הקנאביס בעוגיות שתהום אפתה לי, מה שהתגלה כהרבה יותר אפקטיבי וחסכוני. המשכתי לעשן את התחליף עוד מספר חודשים ובהדרגה ירדה הכמות באופן טבעי, עד שלבסוף כל נושא העישון הפך לסוג של טרחה והחלטתי לשים את קופסת העישון בארון ולהוציא אותה רק אם ממש ארצה.
הגמילה היתה קשה ונמשכה יותר מחצי שנה עד שהרגשתי הקלה מסויימת. כשהתחלתי עם הגמילה נרשמנו לבריכת גורדון ומדי יום רכבתי לשם מפלורנטין ושחיתי. למרות זאת עליתי במשקל, וגם תהום. היינו מנשנשות בלילות, כל פעם אחת מאיתנו דרדרה את השניה לרדת למטה להביא משו מתוק. ומלוח. ועוד סוג של מתוק. ושתיה דיאט. ומשו שמערבב מתוק ומלוח ביחד.
הבן שלי המשיך בעריקותו, כבר כמעט שנה שלמה. הוא התחיל לפתח תיאוריות מוזרות על החיים ועל המציאות כדי להצדיק את הרביצה האפופה בחדרו, השינה במהלך הימים והעוררות והשוטטות עם חברים ברחבי השכונה בלילות. טען שטוב לו ככה.
בנובמבר נסענו לירח דבש בטנזניה המופלאה. 6 לילות ספארי, 2 לילות בדאר-א-סלאם, 4 לילות במאפיה איילנד ו4 לילות בזנזיבר. בימים הראשונים רבנו לא מעט, בין היתר סביב היעדרו של ווייפיי. במאהל אקולוגי בלב שמורת הסרנגטי עם אריות ופילים סביבנו התפוצצנו זו על זו, והבאתי לה כאפה רצינית כדי שתירגע. (התחברתי לאדם הקדמון שבי). אחר כך התקשורת הזוגית השתפרה, והיה באמת טיול אדיר, משמעותי ומרהיב. במאפיה איילנד הנידח והפראי בכיתי מדי יום בזכות הטוהר והרוגע. היה לה שם פלרטוט שלא התממש עם מדריך צלילה מקומי בשם אוקטביו.
חזרתי עם התובנה שהקלישאה שאנשים הם אותו דבר לא משנה מאיפה הם ומה צבע עורם היא באמת נכונה, ושיש רמה של פאר שרק הטבע עצמו יכול להעניק. גם אם תהיה האדם העשיר ביותר בעולם לא יהיה לך אקווריום פלאי כמו האוקיינוס ההודי.
ואז התחילה 2018, שהביאה איתה הרבה דרמה וסערות.
