בשעת בוקר מאוחרת, כשהיא התעוררה לבסוף, שלחתי לה לינקים.
(מצרף אותם כאן במקום בולט כדי שתשמרו על עצמכן).
לא רציתי להפוך את זה לדרמה. נמאס לי כבר לכעוס עליה. בסך הכל רציתי לאהוב אותה. לסגוד לה. להעריץ אותה. והאמת שהופתעתי, כי ממה שזכרתי היא תמיד היתה אחראית בענייני מין בטוח. ולא יכולתי לתרץ לעצמי איך ולמה אני מתמסר שוב ושוב ונותן את השליטה בלבי, גופי וגורלי למישי שדי בבירור זקוקה רוב הזמן להשגחה של מבוגר אחראי.
ואמנם אנחנו אקסטרימים והכל, אבל אני עדיין מאמין באתוס הבדסמי, ומה שהיא עשתה היה לטעמי לא שפוי, לא בטוח, ובטח שלא בהסכמה. וגם כל כך לא נחוץ. ואם איכשהו גמירה אחת בתחת יכלה אולי לקרות בטעות, בלהט התשוקה, אני די בטוח שהגמירה השניה בתחת כבר היתה בכוונה.
אמרתי לה: ״תארי לך שהייתי מוצא לי מאהב גיי, שהיה מזיין אותי וגומר לי בתחת פעמיים, בלי קונדום. איך היית מרגישה?״
היא מלמלה תירוצים בסגנון : ״הוא נראה בריא״, ואז כשקראה והעמיקה נלחצה והשתתקה. סיכמנו להימנע במשך שלושה חודשים ואז להיבדק. (יייפייי!).
במשחק הכדורסל השבועי עם הגברים במערב ראשון, סיפרתי על המצב עם הילד העריק שכבר העביר אותי על דעתי. התקיעות הזו שהוא הביא על עצמו, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. לא מרבים שם לדבר על נושאים אישיים, אבל זה פשוט בקע ממני. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מאחד השחקנים הפחות קבועים. הסתבר שהוא תת אלוף במילואים, והוא נתן לי טלפון של עורכת דין שנחשבת הכי טובה בתחום ואמר שדיבר איתה ושהיא מחכה לשיחה ממני.
בנוסף קיבלתי טלפון מבעלת הדירה בת ה900, שאחרי 6 שנים היא רוצה שנעזוב בסוף החוזה, כלומר בעוד ארבעה חודשים. לא סיפרתי לה שתהום עברה לגור איתנו כדי שלא תעלה את שכר הדירה, זו היתה דירה במרכז פלורנטין, והמחירים עלו בצורה לא פרופורציונאלית במהלך השנים שגרנו שם.
היתה תחושה שאלוהים משחקת עם הקוביות בידיה בשמיים, ואין לדעת מתי ועל אילו מספרים הן יפלו.