את הקאבר הזה ביצעתי בהזמנה של אוצר תערוכת צילום פלצנית בדיזנגוף, ביום שישי ה13.
עם הצעירה שצורחת באימה יצאתי באותם ימים (ולילות), ותהליך הפקת הצרחות ממנה היה משמעותי לשנינו. היא היתה מופנמת ועם הרבה רגשות אצורים.
בפתיחת התערוכה הופענו עם זה כשאני לבוש בגלימת דרקולה אדומה ומערפד אותה להנאת המוזמנים.
מילים: יואל ריפל
לחן: עוזי חיטמן
לילה בלי כוכב וקר בחדר
על לובן הקירות מחול של צלליות
ומחשבות צצות רצות
בלי סדר
בין תריסי חודרים
עלי שלכת ורק שעון
הקיר בתקתוקו מזכיר
הזמן אינו פוסק לעד מלכת
בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב
רק עשן סיגר עולה אל על
בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו
פתאום חבל פתאום חבל
פתאום חבל פתאום חבל
כשברי ספינה על פני המים
צפים הזכרונות צפים מבלי לרצות
ושוב חומקים להם חומקים בעצלתיים
רציתי שוב לחוש את עלומייך
כמו בתוך חלום הזמן עצר פתאום
ושוב הייתי שם בין זרועותייך
