אתמול חרף סערת הרגשות השלמתי את העבודה שהייתי צריך לעשות, וסידרתי את הבית, רחצתי כלים, והכנתי ארוחת ערב. השעה היתה כבר עשר וחצי, ותהום סיימה לצפות בפרק הראשון מהתכנית שהיא היתה נערת מים בצילומים שלה. ("כתבו את השם שלי בטלוויזיה" היא צחקה) .
אחרי שהשמעתי לה את המוסיקה שעשיתי במהלך היום, התיישבנו לדבר, והיא היתה אמפתית ואפילו אפולוגטית, ואמרה שהיא לא רוצה לרמוס אותי, ושאם אני מרגיש רע עם מה שקורה שאני אגיד לה. עניתי לה שחשבתי שזה חלק מהכיף שלה, שאני מרגיש רע עם מה שקורה, ושאיך היא היתה מצפה שאני ארגיש. חזרתי והדגשתי שאני מחוייב למשחק, שאני מבטיח לכבד את הקשר שלה עם המאהב, ושאני רוצה שהיא תהנה מהמהלך במלואו, ללא רגשות אשם, ושאני רוצה שתנצל אותי ותשפיל אותי בלי היסוסים, עד הסוף. היא נרגעה מדאגותייה והתחילה לפנטז בחיוכים על הסיטואציה עם המאהב, והלקתה אותי וצבטה ונשכה. נתנה לי שתי משימות להיום בבוקר (שכבר הושלמו) : להפקיד לה את צ'ק המשכורת שלה בבנק, ולהוריד לה את התיק ברמנים שלה, כדי שתוכל לארוז בו את האביזרים שהיא תיקח איתה הלילה.
הלילה היא הולכת אליו, למאהב.
אני אקח את קופיקו אחרי הצהריים ונלך למופע של בצפר שבו הקלטתי את הילדים (זה בצפר יסודי ממלכתי 'רגיל' , אבל בזכות הצוות הנפלא שלו ומחלקת האמנויות היחודית, כל שנה הם מעלים מופע סוף שנה מושקע מאוד שתמיד נותן לי תקווה שאולי בסוף בכל זאת תהיה כאן מדינה נורמאלית מתישו) . רגע, היו סוגריים ארוכות מדי. אז בקיצור, אני אחזור עם קופיקו מהמופע בערך בשמונה וחצי, ובטח בתשע וחצי אחרי שאשכיב אותו לישון היא תצא למאהב, עם תיק מלא אביזרים ומי יודע מה עוד, ותחזור או מאוחר בלילה או לפנות בוקר או למחרת בבוקר. היא אמרה שאת קורותיה מהלילה שיבוא היא תספר לי בעודה יושבת לי על הפרצוף, עוד לפני שתתקלח, כדי שאריח את הריח שלו ממנה.
זה כמובן מאוד כואב לי. המחשבות על זה מלוות אותי כבר כמה ימים, מהרגע שאני מתעורר עד הרגע שאני הולך לישון. המחשבות על זה גם מלוות אותי כשאני עושה ביד, כמובן. זה כואב ומחרמן, ממש באותה מידה. זה בהחלט מרגיש קיצוני, גם עכשיו, וגם מה שיכול להתפתח מזה. זה שם אותי במצב מאוד נשלט, והיות וזה מלווה אותי 24/7 ממילא, זה בעצם כמו סשן ארוך ומתמשך. התשוקה שלי היא שהיא תתייחס אלי באכזריות, בפטרוניות. שתתזז אותי, שתגרום לי לשרת אותה, שתתן דרור ליצרים הסאדיסטים שלה בצורה שלמה, גם הרגשיים והמנטאליים וגם הגופניים. שתרגיש כמו מלכה. שאהיה לה הבעל המושפל שמשרת את אשתו כאשר היא בוגדת בו בגלוי.
וכן, זה מאוד כואב ומאוד קשה. אני יודע שזה כאילו 'אני עושה לעצמי', אבל מצד שני, זה כן בא ממנה וזה משו ש*היא* רוצה, באמת רוצה. וגם את הנטייה המזוכיסטית הפמדומיסטית הכבדה הזו לא בחרתי לעצמי, היא היתה שם, מההתחלה.
לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 7:03
