מתחת לפרווה

בעזרתה המנטאלית והפרקטית של אושה הפסקתי לחכות לקו שיחזור, והתחלתי לעשות ספונג'ה במרץ, אחרי שתהום רמזה אתמול שצריך לשטוף. באחת הבית כבר היה מבריק, והלכתי לעבוד. ההרגשה השתפרה במקצת כתוצאה מן הפעילות, ומן העובדה שראיתי שאני בכל זאת מספיק את מה שתוכנן. תהום התקשרה אחרי שסוף סוף שמעה את ההודעה שביקשתי מאושה להשאיר לה בבוקר בנושא הפון. היא התנצלה ונשמעה מאוד כנה ודואגת, והרגעתי אותה שזה כבר נפתר ואני לא כועס עליה ולא מאשים אותה.

ברבע לארבע יצאתי לעשות משו שהייתי צריך לעשות מזמן, ודיוושתי לאבן גבירול, לעבודה של תהום. היא נראתה קצת המומה לראות אותי, אבל בצורה חיובית, והתפנתה קצת לשבת איתי. היא כל כך מקצועית על המכונה של הקפה, ממש מנגנת עליה... והמקיאטו שהכינה לי היה חזק וטוב. היא סיפרה לי שדחתה את התכניות עם המאהב להערב עקב הרגשתי. הפצרתי בה להמשיך כמתוכנן. הזכרתי לה שיש לי מילת ביטחון ושאני אשתמש בה אם אני ארגיש רע. ושאני רוצה להמשיך, אני לא רוצה שתרד מהענן שהיא נמצאת בו. ושחיכיתי להלילה, ממש כמוה.

הזכרתי לה שביקשתי שלשום, אם היא יכולה להיות רגישה אלי בדקות שלפני השינה, כי כשהיא עושה לי את הקונצים שלה זה כאילו מדליק אצלי מתג, ואם היא מדליקה אותו ממש לפני השינה ואז נרדמת, וול, אני נשאר דולק ולא מצליח להירדם, ואז מתעורר בצורה משברית. מסתבר שזה חשוב לי, להרגיש שהכל בסדר לפני השינה. אז אתמול היא עשתה בדיוק מה שביקשתי שלא תעשה, אבל גם על זה אני לא כועס. זה פשוט מסביר למה היה קשה לי אתמול בלילה והבוקר.

משם דיוושתי לגזוז בכיכר מסריק, וזה היה רעיון גאוני להסתפר היום. עוזי כבר מכיר אותי ואת מעללי, וכשסיפרתי לו שיש לתהום מאהב ושאני מספר שתיים הוא הגיב יפה, ושאל אם זה מפריע לי. חייכתי במבוכה, לפתע הכל נראה נורמאלי ומגניב, ועניתי בביישנות "לפעמים אני מה זה אוכל את זה רע..." . חתיכה חיננית ויפה חפפה לי ועשתה לי מסאג' בקרקפת, ועוזי עשה לי תספורת תוכי קצרה, וגילח בצד שמאל את הספרה 2, בגדול, לבקשתי. בינתיים החתיכה נכנסה לכלוב בעידודו של עוזי, והתבוננה בתמונות ובבלוג. בהיתי בעצמי במראה בעוד השיער הישן והמיותר מסולק ממני, ואחרי ימים ארוכים נראתי לעצמי לרגע יפה שוב, חתיך, ראוי.

תהום בדרך הביתה, ואני מחכה לה בכליון עיניים. אני אוהב אותה, אני גאה להיות מספר שתיים שלה, ואני מחכה ללילה, עצור נשימה.