קוראות מלומדות ונבונות המליצו לי לבדוק טסטוסטרון, תפקוד בלוטת תירס, בי12 וברזל כי אולי הדכדכת שלי הוא ממקור פיזיולוגי שכזה. אתמול נבדקתי והכל תקין. התקווה לפתרון פשוט בדמות תוסף תזונה או כדור נגוזה.
נמאס לי מהכביות המשתקת הזו שלי. היום חוץ מאימון כוח בג׳ים בבוקר ואימוני גיטרה טכניים לא ממש הצלחתי להביא את עצמי לעשות דברים. ובא לי שיבוא לי ליצור, לעבוד, לכתוב, ליזום, לרקוד. להיות ער ופעיל מינית. להרגיש ולחוות ולהתבטא בחדות ובאומץ. תשתיות, זמן, כשרון ויכולת יש למכביר, אבל איפה החשק?! איפה הגדאאאאם חשק, סעמק.
קראתי שדיכאון יכול להיות תוצאה של כעס מודחק ומופנה כלפי פנים.
זה מזכיר לי שבשבת ישבתי עם תהום בסלון ושתינו קצת, וכשמבטינו נפגשו עשיתי לה פרצוף חמוץ מוגזם כזה כפי שאני נוהג לעשות בחודשים האחרונים. היא אמרה: ״אבל אני אפילו לא יודעת למה אתה כועס עלי, מה עשיתי?״, ובאמת לאחרונה היא לא עשתה כלום ואנחנו מסתדרים די טוב ברמה היומיומית הפרקטית. אבל ברור לי שרכבת היחסים הרומנטיים והמיניים עוד לא ממש עלתה חזרה אל הפסים.
לא בטוח שאני יודע למה, אבל לא יכולתי להביא את עצמי להגיד לה למה אני כועס עליה עמוק בפנים. אילו יכולתי בטח הייתי אומר משו כמו:
אני כועס עליך ששברת והרסת את הסקס בינינו. שבשנים הראשונות אחרי שחזרנו כל הזמן רציתי וקיוויתי וניסיתי ויזמתי שנעשה יותר סקס ורציתי רק אותך אבל היית כבוייה ומוטרדת וכל פעם עם סיבות ותירוצים אחרים. ואז שכבר השתחררת והתחלת לעשות סקס עם אחרים וגם איתי קצת יותר אז הבאת את זה למקומות מסוכנים והרסניים. ואז במקום להכליל אותי בכיף שעשית נראה היה שאת רק מנסה להתרחק ממני כמה שיותר. ואז הכל התפוצץ, ומאז לא מצאת את הדרך להחזיר אותנו אל האמון והפתיחות והלהט. ועכשיו נראה שבכלל שינית את הקונספט ואין לי מושג למה לצפות ממך או מה את באמת רוצה ואם אני בכלל יכול לתת לך את מה שאת באמת רוצה ואם את בכלל יודעת מה את באמת רוצה, בעוד שאני בייסיקלי כפי שתמיד הייתי מבחינת הסטיות, הפנטזיות, העוצמות והתשוקות הספציפיות. ואני מבין שכל זה לא היה בכוונה, שזה פשוט ככה יצא לך וכנראה שלא יכולת אחרת. אבל מה שנהיה מזה זה שאני הפכתי מסוטה נועז, פעיל ושלם עם עצמו ועם דרכו; לצל חיוור, לטרנטה מינית/רגשית, ללא בטחון עצמי, עם דימוי עצמי גרוע וייאוש עמוק.
והרי אפילו לדבר על הדברים בפתיחות אני מתקשה.. למרות שאני מבין שבלי תקשורת ישירה וענפה בטוח לא יזוז שומדבר. לפעמים אני שותה בתקווה שמשו ישתחרר בי אבל כמעט תמיד זה רק משבלל אותי בתוך עצמי ועושה אותי עוד יותר נוקשה וכעוס. כנראה שלא יוכל להיות שום אפידורל בלידה מחדש הזו, אם היא הולכת לקרות מתישו.
