מתחת לפרווה

אתמול הצלחתי גם לעבוד וגם לטפל בקופיקו. פינקתי אותו, הכנתי לו שוקו ונתתי לו תשומת לב, והשתמשתי במשחק הsims שהוא דלוק עליו כפלטפורמה לפיתוח האנגלית ולהפנמת העיקרון שזה *טוב* לקרוא את ההוראות. תהום עזרה גם היא, הביאה מצרכים למרק עוף לבקשתי, ושיחקה איתו בזמן שעבדתי.

רגע מעניין נרשם כאשר הוא בנה מין רפסודה מלגו, והציב עליה חיילים קטנים מלגו, ואז אחרי כמה דקות קרא לי לבוא לשמוע את האנשים מדברים. הוא טען בתוקף ובהתלהבות שכשמניחים את האוזן על הפרקט לידם אפשר לשמוע מה הם אומרים. עכשיו, מה חושב אבא במצב כזה? שהבן שקוע במשחק דמיוני, ומבקש לקבל אישור לדמיון שלו, לשתף בחוויה שלו ולהפוך אותה לקצת יותר אמיתית. אז כרעתי על הרצפה והיטיתי אוזן, וכמובן שלא שמעתי כלום. קופיקו התעקש שעלי לשכב לגמרי, וממש להשכיב את האוזן על הפרקט. היות שאברי גדולים משלו, קצת התקשיתי להגיע לתנוחה הנכונה, מה גם שעם כל הכבוד לדמיון של הקופיף ולעולמו הפנימי, להישכב באמצע החיים על הרצפה ולעשות כאילו אני שומע חיילי פלסטיק מדברים זה קצת יותר מדי לגילי ולמעמדי (;

אבל הוא חולה ואני בהשתדלות, אז נשכבתי לגמרי, והנחתי את ראשי על הפרקט, שיהיה מבסוט. ואז קרה הלא ייאמן. באמת שמעתי דיבורים ! זה היה פאקינג אינקרדבל והתחלתי לצחוק. זה כנראה היה הדהוד של הטלוויזיה או הרדיו שהיו פתוחים בדירה מתחתינו, עם דיווחים סוערים בנושא החייל החטוף. אי אפשר היה להבין מה הם אומרים, אבל אפשר היה לשמוע בברור קולות שונים, והטון שעלה מהם בהחלט התאים לחיילי הפלסטיק הקטנים שעמדו עדיין על הרפסודה ונראו משועשעים מכל הסיפור...

_

אני לא מסוגל לסלוח לה. אחרי שקופיקו הורדם עם אנטיביוטיקה, מקלחת, והפרק החמישי מ"אחיינו של הקוסם", התיישבנו לדבר, והיא שוב התנצלה בקול ילדותי ובוכה. אמרתי לה שתפסיק להתבכיין ושהיא כבר לא בת שנתיים, ובכלל, אם כבר היא עושה כאילו היא בוכה שלפחות ירדו לה דמעות. אני לא מסוגל לקנות יותר את מניירות הצער והחרטה שלה. ההתנהלות שלה בשישי יכולה להעיד רק על טמטום או על אגוצנטריות קיצונית, או על רוע. אז שלא תשחק לי אותה עכשיו את דיג'יי מ'צער גידול בנות'. היא הרבה יותר ואלרי מ'בברלי הילס 90210'. בכלל חשבתי על זה, שבעוד שהמודל שאני גדלתי עליו לזוגיות מעניינת זה ג'ון ויוקו, או פאם וג'ים... אצלה זה יותר בכיוון של קורט קוביין וקורטני לאב, וכולם זוכרים איך זה נגמר. היא מדברת בגלוי על זה שהיא רוצה להתחתן איתי ואז לגרום למותי ולפרסם את הבלוג ולהתעשר מהתמלוגים ומהזכויות על השירים. (פתאום הבחנתי שגם בדוגמאות שלי הגבר מת בטרם עת... ג'יזס... לפחות לפאם היתה את ההגינות למות כמה שנים אחריו )

בכלל, בת השטן הזו, כשהיא קוראת אותי כותב דברים כאלו עליה, איך אתם חושבים שהיא מגיבה? הזונה יושבת ומחייכת מאוזן לאוזן, מגלגלת עינייה בצורה שובבה וערמומית ומכווצת את שפתייה בסיפוק.

אז אני לא מסוגל למגע פיזי איתה. ולא היה כזה, מאז יום שבת. היא מנסה מידי פעם לבוא לחיבוק עם "מאמיייי" כזה ומבט מושפל, ואני פשוט לא מסוגל. המגע שלה מרגיש לי כמו עורו החלקלק והקר של נחש ארסי. כן, זה נעים בצורה מוזרה, אבל אתה לא יכול שלא לחשוב מה יקרה בשנייה שתרגיש בנוח. אמרתי לה : "פגעת בי פגעת בי פגעת בי פגעת בי. אני לא מסוגל לסבול אותך. קשה לי להיות לידך, בלתי אפשרי בשבילי לגעת בך, קשה לי אפילו להסתכל עליך."

איך אוכל להתחבק איתה, לאהוב אותה, להתמסר לה? איך אוכל להעריץ אותה ולהיות תחתיה? היש יותר אישה מוכה מזה? שאני נותן, היא פוגעת, אני סופג וסולח, והיא פוגעת שוב? ושוב? ושוב? ושוב?לדעתי עניינה בכלל לא במשחק, בSSC, באהבה מצמיחה. העניין שלה הוא בפגיעה, ואם היא מנסה לפגוע ואיכשהו זה יוצא עדיין בגבול המשחק ועובר בשלום, היא פוגעת חזק יותר, ויותר, עד שמצליח לה. זה מה שהיא רוצה לראות, אותי נשבר לרסיסים. ואז לשחק אותה מצטערת, ולכעוס על עצמה, ולהבטיח הבטחות, ולפנק אותי ולחזק לי את האגו, ואז לראות אותי סולח, ונמס, ואוהב, ומעריץ... וללכת שניה למקלחת, להביט על עצמה במראה, ולחייך חיוך שטני.