מפה לשם אתמול הלכנו לישון צהריים רק לפנות ערב, אני התעוררתי ב21 ועד שתהום התעוררה ב23 הכנתי את הספגטי בולונז המפורסם שלי (עם קצת שומן כבש בבשר הטחון ועוד סודות שפותחו לאורך השנים) . התלבטנו איך להעביר את הלילה, ולבסוף החלטנו להמשיך את התנופה הבליינית מהלילה הקודם.
לבסוף שכנענו את עצמנו לקפוץ ללימיט, ובאמת מכל הפעמים הספורות שהיינו שם היה הכי מוצלח. (למרות שאין ולא יהיה כמו הבית, מסיבות שונות) . היו הרבה אנשים יפים ונשים יפות, ונראה היה שתהום ואני פיתחנו פורמט מנצח בנוגע ליציאות - איך להיות ביחד ולחוד, ואיך לפרגן זה לזה, לא ממקום של ריחוק אלא באמת ממקום אוהב ופתוח.
רגע מרגש מבחינתי נרשם כאשר הייתי שקוע בשיחה עם אותה יפהפייה מרשימה וכובשת שבפעם הקודמת שדיברתי איתה תהום קינאה והלכנו הביתה ורבנו (לפני שבועיים). עמדתי ודיברתי איתה, כאמור, ואז תהום הגיחה לפתע ונעמדה לידנו, נחושה. פחדתי שהולכת להיות עוד סצנה, אבל במקום, תהום שברה את הקרח והחמיאה לה, והמשכנו לדבר שלושתינו, בחמימות הולכת וגוברת. כך גם היה בסיטואציות אחרות ובהשתובבויות קטנות שהיו, וזה היה מאוד נעים בשבילי, להיות מסוגל לתקשר בחופשיות עם כולן ושזה בסדר.
שוב הגענו הביתה שכבר היה אור, הגמרתי את תהום על הפרקט עם ויב ומצבטים על הפטמות, החזרתי את הפרופ שלי לחיים, הלכנו לישון ושוב והתעוררנו מוקדם מדי עקב התפרקות האלכוהול בכבד, עם חרמנות שכזו, להמשיך ולחיות.
לפני 17 שנים. 21 ביולי 2007 בשעה 9:51
