לפני 5 שנים. 23 בספטמבר 2019 בשעה 5:51
היא שלו והיא שלו. ככה, כולן שלו.
הסכין נכנס בכל בוקר, בכל בוקר.
המילה "שלי" לא הייתה כנה
הכל שלי היה שלך, אבל זה מונח שמחולק בקלות יתר כנראה.
המילה אמת לא הייתה כנה
כל הגוף שלי רועד
כל הזמן אותו סיפור
הגוף שלי בטראומה מזה שנתתי לו לאהוב
היית צריך לתת לי ללכת ישר בהתחלה
נמאס לי לקום בבוקר לתופת
אני לא רוצה לראות יותר
נשאר רק לעקור לעצמי את העיניים
רע לי.
דאדי חיבוק.
הכל גורם להרגיש שאין מקום בעולם בשבילי.
אין שום דבר יותר שמזכיר אותי. החלפת טלפון דירה עבודה אוטו עיר רצונות שאיפות ואהבה. החלפת הכל, ברגע אחד ולא הספקתי להבין מה קורה.
אני בוכה כל כך והדבר היחיד שאני מקווה שכן נשאר ממני זו קופסת גפרורים. אני כל כך מקווה שהיא עומדת בבית החדש שאני לא יודעת איפה הוא, באיזו מגירה. כי יש עליה חתיכה מהלב שלי, עם דם.
אל תשכחו את מי שפעם אהבתם
גם אם הם קצת עצובים