אי אפשר לשכוח מישהו,
לגמול את עצמך ממנו
בלי להתעסק במה שהיה רע? בקשיים?
בכל מה שזרקו עליי לגביו שממש ניסיתי להעלים מהמחשבה
התעסקתי הרבה במה שהיה טוב
זה השאיר אותי במקום הרבה זמן
העניין הוא שאני עדיין לא לגמרי יכולה לא להתעסק בזה.
אני עדיין כועסת ועצובה ומתגעגעת ומקנאה נורא.
לפעמים אני כבר לא יודעת מה הייתה המציאות ואני כבר לא יכולה להתקשר לחבר שלי שאני אוהבת כדי שיזכיר לי אותה, גם אם אני ממש רוצה.
אני חייבת להפסיק לאהוב אותך כל כך כדי להפסיק לאהוב אותך.
אני צריכה שיהיה לי במה להיאחז.
אני צריכה לזכור אותך חרא עכשיו
כי אם אתה לא חרא
אז אני מפסידה משהו טוב מאוד.
ונמאס לי להתמודד עם האכזבה
כשאני נזכרת שאהבה מחליפים באהבה אחרת
ואני לא אשכח איך החבר שלי מ2016 אמר פעם "אבל את אמנית, והראש לא עובד לך כמו שאת רוצה, ויום אחד תמצאי את עצמך מתקלחת עם סבון ידיים בשירותים של תחנת דלק"
אמנם כבר קצת פחות אימפולסיבית מאז אז יש מצב שזה ימשיך לדעוך עד שהסיכוי למקלחת בתחנת דלק ירד לאפס אבל הראש עדיין לא עובד לי כמו שאני רוצה.
אתמול חבר טוב העלה בפניי את העובדה שאני "מוחקת" (להגדרתו) אנשים מחיי מהר מדי. עברנו כמה שלבים של התנגדות עד שאמרתי לו שזה לא מנגנון הגנה, זה סאב דוויז'ן של מנגנון הגנה. זו השלכה של מנגנון הגנה.כי זה לא שמאוד אכפת לי ואני עושה כאילו לא
פשוט באמת לא אכפת לי
הם הלכו כפי שבאו, ואנשים עוד יבואו וילכו
הסוד הוא שאסור להיקשר, ואולי כבר יותר מאשר אסור, קשה מאוד.
אם אני נקשרת זה לא נפרם.
הלב שלי תמיד שומר חסד. הוא לא משחרר אף אחד, אז אני צריכה להיות קפדנית מאוד לגבי הבחירות שלי.כאילו, הן לא באמת הבחירות שלי אבל כשאני אוהבת זה כל כך חזק שאין לי כלים להתמודד עם הfeels עדיין. אולי כשאגדל.
אני משוגעת מאהבה כשאני אוהבת. זה משתפך ואני מפסיקה להיות אני ומתחילה להיות לב גדול ופועם ובא לי רק לחבק ולנשק את כולם ולהגיד להם כמה הם חשובים.
זה לא עניין של אהבה זוגית בכלל.
מי שהיה חשוב לי פעם יהיה חשוב לי תמיד אז בשביל שלא יכאב לפעמים אני צריכה להלביש עליהם קרניים של שטן וקלשון אחרת אני זוכרת שאיבדתי ושאני לא יכולה להתמודד ושאני חייבת בחזרה אחרת אני אמות משברון לב וזה כבד עליי לפעמים לזכור את הדברים הטובים
זה מזכיר לי את כל מה שאני לא
סליחי:(
