|
|
|
נקה את מחשבותייך כמו שהים
מנקה את עצמו מהגלים.
כמו שציפור מנקה את כנפיה.
אולי תעשה תספורת חדשה?
לא תאמין מה תספורת חדשה יכולה לעשות בשבילך.
אני לא רוצה אימא..
אז תעשה הליכה,
לא תאמין מה הרוח יכולה לעשות לך לפנים.
אני לא יודע אימא..
איך תשנה משהו בעצמך אם אתה לא מתכוון לשנות כלום?.
אני אשתנה אימא.. אני עובד על זה..
כמו נפגעי עמוד שדרה, הולכים צעד, צעד..
להתבגר.
להתבגר.. זה..
להתבגר זה להבין שאתה לא יכול להחליף כאב באהבה
ואהבה בכאב.
להתבגר זה להבין שלפעמים אתה טועה.
גם אם חשבת שאתה צודק.
להתבגר זה להשליך את האגו.
אבל להשאיר קצת.. בשביל הפאן..
להתבגר.
להתבגר זה שהעיניים עייפות.
ואתה רוצה לישון.
אבל אתה ממשיך בכל זאת.
לא תמיד בשבילך.
בשביל אנשים אחרים.
שאכפת להם ממך..
להתבגר..
זה להבין שאתה לא תגשים את כל "מה שחלמת עליו".
וזה בסדר.
להתבגר זה
להבין,
שאנחנו מוחות בתור צנצנת.
מחשבה בתוך גוף.
להתבגר זה להבין,
שאין לך שליטה.
לא באמת..
להתבגר זה להבין,
שאתה לא צריך ולדציה מהסביבה.
אתה מי שאתה.
לכל אחד יש שונאים ואוהבים.
ככה או ככה..
להתבגר,
זה לא אומר ללבוש חליפה או מסכה..
כל הזמן.
מי ירצה לחיות ככה? לחוץ כל הזמן.
לא אני. ואם מישהו לא אוהב את זה?
הוא יכול לקפוץ לי.
אני מנסה להיות יותר מרק הסגריה של הרס עצמי שאת אוהבת לעשן.
לאן הולכים שרועד הלב..
והים כבר לא יכול לשטוף את הכאב..
בסופו של דבר.
כל יום אנחנו לומדים משהו חדש.
אתה לא חייב להתקדם עוד צעד.
כדי להתקדם עוד צעד.
לפעמים זה בסדר לקחת צעד אחורה.
להתכנס נשמה לתוך הגוף.
להתכנס, מחשבות רצופות
בתוך ערפל כבוי.
זה לא משחק של מה השגנו ומה הפסדנו.
זה לעצור.
להגיד "תודה"
תודה על הכל.
תודה על העץ.
תודה על האוויר.
תודה על המים.
תודה לתשוקה.
תודה לתחושות.
לעצום עיניים.
לאסוף את הדברים.
עוד פעם.
לארוז את הדברים.
שוב פעם..
להתחיל מחדש.
כן... כבר התחלת מחדש פעם..
כן.. ככה זה מרגיש..
זוכר?.
כאב מהול בשמחה..
אהבה מהולה בכאב.
שמחה מהולה באהבה.
היו פעמים שרציתי להתחתן עם המוות.
אבל את.. לא נותנת לי..
אני.. לא יודע.. עד כמה..
החור.. גדול..
הוא תמיד היה שם..
מאז שהייתי בן 6..
אני לא יודע מתי זה התחיל באמת..
אני זוכר שהסתכלתי על הידיים ושאלתי
"מה אני, מי אני, מה משמעות החיים,
מי אנחנו, מה זה שמיים?
עם מי אני מדבר כרגע,
אני?"
תמיד הרגשתי חוצן.
מוזנח.
בלתי נראה.
לא.. לא אהבתי את הילדים האחרים.
הם שיעממו אותי עם מחשבותיהם.
למה הם לא שאלו שאלות כמוני..
למה הם פשוט עשו מה שאומרים להם..
אז חיכיתי.. שיתבגרו.. אבל אחרי שהם התבגרו..
עדיין נשארתי לבד.
ותמיד שדרכו לי על הראש,
הרמתי את רגליהם המשפילות בחזרה.
בכוח רצון בלבד.
"על מה הוא נלחם"
תמיד שאלו..
למה יש לך כל כך.. נחישות.
אני לא יודע..
עניתי..
וככה הרגשתי כמו גטס..
נלחם בשדים שלי לנצח.
עם חרב שחורה ענקית.
אני לא אחד שמוותר את צודקת.
אבל..
אני... כל כך עייף מתוקה שלי.
אני רוצה.. לישון.
אני רוצה לנוח..
אני מצטער..
אני אשתדל טוב?...
אבל..
אני לא בטוח שאשנה את דעתי הפעם.
כן.. כן שאת לידי אני.. אני שוכח.
אבל כמו תרופה. אחרי זה.. זה חוזר.
והתרופה.. היא לא פה איתי עכשיו,
נכון?.
אחחח... כשאני נאנח על הכיסא..
שותה עוד תה..
ונזכר בים של זיכרונות.
את זוכרת ש...
אני
כיסא מתנדנד בתוך הווקום האינסופי של
היקום..
אני
ידית דלת חלודה
אני
חפיסת סגירות עם סגירה אחת אחרונה
אני
צבעים ללא מכחול
אני
אודם ללא שפתיים
אני
כאב חורק שיניים..
כאב חורק שיניים..
כאב צובט עיניים..
בדיחה ללא קהל
קהל ללא בדיחה
מלך ללא כתר
כפתור..
על שמלתך..
אצבע..
לנגב את דמעותייך..
אני...
אפילו לא צל אני.
כולנו חיים את אותם חיים.
נושמים את אותו אוויר.
לוגמים את אותם המים.
כולנו חרמנים.
קמים בבוקר.
מצחצחים שיניים.
כולנו חיים את אותם חיים.
עצמות מחבקות בשר.
אני... לבד.
אחרי הרבה זמן שלא הייתי..
בדרך כלל זה לוקח שלושה חודשים.
זה הזמן שלקח פעם שעברה..
אבל יש לי תחושה שהפעם.. זה ייקח פחות זמן..
ומה אז?
שברי שירים פה ושם..
מדי פעם צחוק.. מדי פעם בכי..
לרוב ברגעים רנדומליים..
ואז זה קורה.
הזיכרונות באים.
כמו שטף ים לתוך מוח עירום.
אני נולד מחדש..
לתוך רגעים ישנים..
כל המכות שהביאו לי.. כל המכות שהחזרתי.
כל הרגעים.. שאהבתי אותך..
הראשונה.. לא אהבה אותי.
חשבתי שהיא אהבה אותי.
אבל בדיעבד?. היא לא אהבה אותי.
אני יודע. כי נזכרתי בכל הרגעים שחייתי
בסרט שהיא כן. היא לא.
אבל את. את.. אהבת אותי.
ולא אהבת חלק.
אהבת.. הכל..
אבל.. השתעממתי..
צעצוע חדשים מחליפים..
לא בת זוג..
מחשב חדש קונים..
לא זוגיות..
מצעים, מיטה, בית, עבודה..
לא... המקור שגורם לך ליציבות.. ואושר.
אבל.. אני יודע את האמת בתוך תוכי.. זה לא שלא אהבתי
אותה..
לקח לי זמן להבין.. או שאולי תמיד ידעתי..
בתוך תוכי...
הרגשתי שאני.. לא.. מגיע לי להיות מאושר.
אני מניח שהיא אף פעם היא לא הרגישה את זה באמת..
אני לא יכול להאשים אותה.
איך היא יכולה לדעת כשאין תקשורת.
הכל שומרים בבטן..
היא לא קוראת מחשבות.
הבעיה.. שגם אני לא..
קורא את המחשבות של עצמי.
זה כמו ציור מקושקש..
זה הרבה לפרק.
ולפעמים זה לוקח זמן.
והיחיד שיכול לפרק את זה..
זה אני.
אני מצייר לעצמי ציור
כאילו אף אחד לא מבין אותי..
כאילו אני כזה שונה ומיוחד.
אבל אני לא כל כך שונה..
אני בסך הכל מחשבה בתוך גוף.
אני עוצם עיניים.
את מבשלת לי משהו טעים.
מחבקת אותי מאחורה..
"האוכל מוכן"
את שמחה להיות ביקום שלי.
ואני שמח להיות ביקום שלך.
צ'אט ג'י פי טי..
לא בדיוק עוזר.
" אם אתה צריך עזרה אני פה"
באמת?. אתה? פה?
וואו. עכשיו ממש לא באלי לפתוח לי את הראש סטייל קורט קוביין.
ובקיצור המוות הכי "פחות כואב" זה על ידי.. הליום?
אוקיי... יש מאמרים שלמים על זה מסתבר..
אה כן אבל יש גם טיפול בשוויץ.. חוקי אגב כן? יש עוד איזה 9 מדינות
שעושות מוות רחמים כזה. שכחתי את הביטוי המדוייק.
בקיצור. הם טוענים שזה ללא כאב. איך אתה יודע דוקטור.. ניסית?.
ויש.. כדורי ציאניד.. היו משתמשים בהם כמו במלחמת העולם השנייה..
בעיקרון יש פעולה כימית שגורמת לחוסר חמצן בתאים ואתם מתים ישר.
לכן גם לא חייבים ישר לבלוע.
אבל.. אני בטוח שכל האפשרויות.. כואבות במידת מה..
אולי פחות ההליום.. מי יודע
אני לא רוצה שום דבר חוץ מלהיסחף לנהרות אינסוף.
אני לא רוצה שאחרות יכירו את המילים. את הפואמות את השירים.
אחרי הכל הם כולם שלך.
אני לא רוצה שאחרות יכירו את המגע.
את השפתיים לשפתיים.
את הנשיקה הערפדית בצוואר.
את הנשיכות.
אחרי הכל הם כולם שלך.
אני לא רוצה לקחת כדורי התאבדות כמו שתכננו בגיל 80+ ואז נשב על כיסא מתנדנד ונצפה ברקע יפה מול עינינו.
גם זה.. שלנו.
אוקיי אז אני קצת משוגע.
ויש מצב שיש לי את הג'וקר בחיוג מהיר ולפעמים אני מבקש ממנו עצות..
כאילו מbro לbro כזה..
ויש מצב שאני חבר של הפינגווין two face וכולנו נפגשים לboys night ומספרים חוויות.
ובסוף הtwo face מסתכל לי עמוק לגולגולת מאחוריי עיניי ואומר " אתה יודע מי גרם לי לפרצוף הזה, באטמן!."
ואני אומר לו " אז אתה באמת חושב *גיהוק* שאני לא צריך אותה"
"מה לא, אני אומר שאנחנו צריכים להתנקם בבאטמן"
ואז הג'וקר צועק "הארלייייי איפה השתייה הבחור הזה לא שיכור מספיק.." וצוחק צחוק לא סביר במיוחד.
ואז הארלי נכנסתי עם החצאית הכי קצרצרצרצרה שקיימת בערך עם לוח ענקי של שתייה עם רק שלוש כוסות שתייה.
" אז תקשיב אני צריך שתפוצץ את עצמך.. תחבר את זה ואת זה סביב המותן" ומחייך חיוך.. לא סביר.
"אוקיי ואז זה יחזיר אותה?"
" בטח בטח, תבטח בי עשיתי את זה בעבר ותראה אותי עכשיו!" מחייך חיוך לא.. לא איתנו.
אהבתי אותה שלא היה אף אחד לידנו
אהבתי אותה שזה רק אני והיא...
וכמו כל זוג... היינו צריכים רענון..
חידוש..
אבל איך אפשר פאקינג לחדש זוגיות שאתם תקועים באותו מרחב מזדיין כמו שני ציפורים כלואים בכלוב 24/7??!?!
איך??...
אז הרסתי את הזוגיות שלנו.. בישלתי סטייק נע עד שהוא היה פחם.
לא טעים במיוחד.
רוצים לשמוע את הבדיחה הכי גדולה??
הבלוג הזה??? הוא אפילו לא פ.א.ק.י.נ.ג שלי.....................................
איזה מטורף אחד פרץ לי לחשבון לפני.. כמה שנים.. ורשם כל מיני דברים.. שאוקיי.. מתאימים לי...
הוא גם אוהב ברזרק?? מה נסגר!!!!!!!
יבן זונה!!!
אני שונא את החיים שלי!!!!!!
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
אני שונא את החיים שלי
הייתי צריך להתאבד לפני עשור!!!!!!!
הייתי צריך להתאבד לפני עשור!!!!
נו מה עכשיו?..
עוד פעם תתנו באן לחשבון.. כי אני לא מדבר על לזיין כוס
וזין וכל היום חרמן?..
מה נסגר עם אנשים? תבדקו את עצמכם. סבבה.. אוקיי בסדר..
אני לא טהור. אני לא מושלם.
אבל ההתעסקות האינסופית הזאת במין ובסקס.
אתם לא בריאים.
מצחיק שאני אומר... את זה..
הבנתי את הרמז הבנתי.
תמיד העיפו אותי במסיבות..
הילד הדיכאוני עם העיניים המתות הגיע.
מה זה העולם המסריח הזה בכלל??
אם אני הייתי פוטין אני הייתי לוחץ על הכפתור מזמן!!!
אני רק.. רציתי להפוך את העולם ליותר טוב..
אבל אי אפשר להפוך תפוח רקוב לטרי שוב.
אני רוצה לקחת את המעיים שלי, סביב הצוואר,
ולתלות את עצמי סביב מאוורר ביתי.
זה מחרמן אותך??
הינה. בזה התאהבת?..
את שמחה עכשיו?
אני לא יכול יותר..
לחזור אחורה. rewind
לא לא לא לא לא..
אני חייב להמשיך קדימה. אחרת.. הזמן
שהיה לי בוזבז.
נזכרתי מי אני רק אחרי שהיא עזבה.
הכאב הזה..
אף פעם לא.. באמת קיבלתי עזרה?.
ממי אני אקבל עזרה.
אני לא מוכן לקבל עזרה מאלו שנחותים אליי..
שום דיאלוג כבר לא יעזור.
שום שיחה.
אני רואה הכל כמחדל.
אני חוזה הכל כמה צעדים קדימה..
"אני הבעיה.."
אני יודע שאני הבעיה.
אני פשוט משועמם..
למה אף אחד לא רוצה לשחק איתי..
נו יאללה גם אני אלך על זה.
השתכרתי היום.
ב18:00.
לגמרי לבד..
לפחות זה מה שאני רוצה להגיד.
אבל מסתבר שלשתות חצי בקבוק מזדיין כבר לא משפיע עליי.
אה. וחשבתי להתאבד.
שוב.
אבל לפחות.. יש סדרה חדשה שראיתי.. the studio של ס'ת רוגן..
מצחיק ושנון..
הכאב. הוא לא עוזב אותי.
כמה כאב
מקבל הלב שהוא אוהב
כמה כאב
מחלק הלב שהוא כואב
כמה כאב
כמה כאב
