🚬🫩☕️ Dark Digital

 

אהבה היא שני ילדים קטנים, משחקים בארגז חול.

 

 

 

 

אהבה היא ששני מוחות בצנצנת מדברות אחת עם השנייה.

היא אוהבת.

היא אוהבת את עיניי השחורות,
שאת הכל עדיין מנסות לראות.

היא אוהבת.
היא אוהבת את חיוכי,
זחוח סנטר, ושובבי.

היא אוהבת.
את רעיונותיי,
יצירותיי,
את האמת שבתוכי.

היא אוהבת.
היא אוהבת את יניב המדען.
את יניב המתפלספן.
את יניב הידען.

את יניב,
את שמי,
ואת עוז ליבי.

מכל אלה היא אוהבת,

ועדיין,

 

היא אוהבת.

שאני חוצפן,

היא אוהבת שאני עצלן
ולפעמים אני חוטא בעצלנות כמו כולם. ( נו מה אני אעשה, לפעמים גם זה קורה.  🙄🤔)

היא אוהבת שאני יפה,
אבל יודעת שזה לא הכי חשוב.

היא אוהבת שאני נבזי..
ובטח כל תכונותיי האחרות הרעות,
תהפכי,
וגם אותן,
תאהבי...

לעזאזל האישה הזאת אוהבת
את יניב המוזיקאי,
החרא הרע,
והקומיקאי.

מנסה אני בכוח שאותי תשנאי,
אבל יותר מכל,
זה הכי כואב לי,
כי,

יותר מכל אלה,
לא יותר או לא פחות מיותר,
או יותר מפחות,
היא אוהבת,
יותר מכל,

היא אוהבת,
אותי.

 

 

 

 

ואת. 

 

ואת.. עינייך קטפתי מן העץ כמו אגוזים מסנאי שמח.

 

ואת. 

 

ואת.. שפתייך ליטשתי במברשת, בצבע של שמלה אדומה.

 

את שמלת כלולותייך, תפרתי מלשי של מלכת העכבישים.

 

אבל אותך, אותך 

יותר מכל,

רציתי,

עירומה.

 

 

 

 

רומניה.

 

אני מכיר אותך. ( :

 

כבר טיילתי,

בשבילייך.

 

כבר חקרתי את עירך.

 

כבר הפשטתי את כל סודות שמלתך.

 

אני מכיר את הכל בold town.

 

שאני נכנס. הינה מצד ימין הספרייה עם המאנגות..

 

ליד המקום עם הבירות.

נו איפה שכולם שותים.

 

מקועקעים? יש פה בלי סוף.

ואנשים מגניבים עם מוהיקן קוצני ובגדי אופנוען.

זה כל כך קול. ( :

 

אני ממשיך ללכת.

 

היי,

הזונה בהריון שרוקדת כמו מסוממת בקצה של הפינה.

מה שלומך היום? 😊🙂

 

היי בן זונה ששואל אותי באלי לזיין זונה ואני אומר לו שאני מעדיף להישרף חי.

מה שלומך היום? 

תמות.

 

היי חבורה של בריטים שמתחלפים כל שבוע.

מה שלומכם היום?

 

אני כבר מכיר הכל.

 

את הבית קפה המגניב ההוא. ( the urbanist ) 

זאת שעובדת שם שיש לה חבר,

הולכת בלי חזייה ו..הפטמות שלה זקורות כל הפאקינג יום. 

כאילו נו באמת ברור שאני אסתכל. 🤦‍♂️🤷‍♂️

 

אפילו לא ניסיתי מהמבטי מוות שעשית לי.

תירגע.

ושנינו יודעים שאני אכניע אותך אז תירגע בובלה.

מתרגש אני לא.

 

את הסטארבוקס במרחק 10 דקות ממני.

 

את היינות.

 

בארשוב..

"טירת דרקולה" עלאק.. -.- ( bren castle )

 

בואו על מי אתם באים?

זה שיווק. חח.. אבל יפה אהבתי.

 

 

 

כבר אני יודע..

 

את כל קימורייך.

 

את לובשת בגדים של בחורה מהעיר אבל את בחורה כפרית.

 

תמיד כיף לי לטייל במרחבייך.

 

 

אז.

תודה. 

( :

 

אני מחכה כבר למדינה הבאה..

 

 

 

הכל החזק הכי שלי בארסנל:

 

 

הוא: אהבה.

 

אני לא מעניק לך שנאה. השפלה.

 

אני אסתכל עלייך ישר בעיניים.

 

אני אסחרר אותך כמו קרוסלה.

 

את תהיי אובדת ידיים.

 

עירומה מולי.

 

אני אהיה כמו חמצן לריאותייך.

 

זה מתחיל משיחה.

 

את נהנת מהקול הבס שלי.

 

שאני מדבר בתשוקה על החיים ודברים שמעניינים אותי.

 

לעזאזל. את אוהבת את הקול שלי יותר משאת אוהבת את שלך.

 

ורוב האחוזים שגם את שלך את בכלל לא אוהבת.

 

כי חס וחלילה שתאהבי משהו בעצמך.

 

כאילו פאק ביץ, מותר לך לאהוב את עצמך. 

את יודעת, נכון?.

 

ואני מלך השנאה עצמית.

" אז למה לך מותר"

 

כי מותר לי אלוהים סתמי

 

לא משנה.

 

אז את אוהבת את הקול שלי.

 

והדרך שבה שאני מסתכל לך עמוק בעיניים.

 

את חושבת שאני הדבר הכי יפה שפגשת בחייך.

 

ואני יפה. אבל לא עד כדי כך יפה.

 

אבל בשבילך?

 

אני כן..

 

כי את מאוהבת במוח שלי...

 

תכיני שיעורי בית גברת.

 

אנחנו נדבר בבוקר על אריסטוטל

ולמה אפלטון טעה.

 

ואיך סוקרטס הורעל בידי התלמידים החארות שלו חח..

 

בצהריים נבקר בתקופה הוקטוריאנית.

 

אולי אני אחפור לך על תיאוריתו פוליטיות-חברתיות שאיש לא שמע עליהם עדיין.

 

אני אמלא חורים בתיאוריה שקארל מארקס.. פיספס..

 

מה, מה אמרת?

 

השחקנית הזאת?.

 

חח כן אני מכיר אותה..

היא יפה..

 

אל תקנאי. 

😅🤦‍♂️ נשים.

 

אני אסתכל עלייך בבית קפה או עם יין ביד או לא משנה איפה נהיה זה ירגיש וייראה כאילו אנחנו היחידים ביקום.

 

ואז אני אביט בעינייך 

ואביא את זה.

 

" אני אוהב אותך.."

 

ואת תגידי.

 

" גם אני..." 🙂‍↕️

 

ואני אהיה פשוט שמח.

אני אהיה שמח שסוף סוף יש לי חבר.

 

לשמוע את כל התיאוריות המטורפות שלי,

איך לשנות את האנושות לטובה.

 

איך הגענו לאין שהגענו.

ומה הבעיה, ואיך פותרים אותה כאילו אה רגע כן בטח חח זה בעיה קטנה כמו שהמחשב נתקע נירק עליו ופתאום הוא יתחיל לעבוד.

 

כן בטח ניתן צ'אפחה לטלוויזיה הישנה עם האנטנות.

 

ואת תסתכלי עליי תדעי שאני צודק

אבל תדעי שאין באמת לעשות. 🤷‍♂️

 

וזה יהיה אני שיישאר ער בלילות, 

ויחשוב "מה אם".

 

בו בזמן שאני מנסה לענות ללקוחות,

ולהריץ אופרציות עיסקיות חדשות.

 

חחח.. זה בטח בדיחת היקום בחיי.

 

אבל מה אני אמור לעשות מה אני אגור ברחוב..

 

כי " אני לא מאמין במערכת"

איזה מתסכל זה. אה?.

באלי לצרוח לפעמים..

אפילו את זה אין על מי.

 

הידיים הקפיטליסטיות.

הציפורניים שלהם אני מוצא.

על גרוני. לנצח חונקות אותי.

הדולר הירוק שאיתו אני מקנח את התחת.

 

אני שונא אתכם.

זונות מסחריים מסריחים שכמותכם.

 

אני שונא את ג'ון לוק.

הגדרת את חוקים שעליהם המערכת מתבססת..

הגדרת את הכל ותיארת את "היד הנעלמת"

 

יד נעלמת בתחת שלי.

 

זה חתיכת יד.

כמעט.. כמו אלוהים.

 

אז "ברחתי" ממנה.

 

כן בטח.

 

הפכתי מעבד שכיר

 

לעבד עם עסק.

 

חח... אז כן יש לי יותר זמן חופשי.

 

אבל ידפוקים אני עדיין איתכם באותה מערכת.

אני עדיים אוגר שרץ לנצח בתוך גלגל מסתובב ענקי.

 

 

יש מילים שמעליבות אותי.

באופן אוטומטי אני מוצא.

 

"בורג במערכת"

 

אוץ.

 

אימא שלך בורג במערכת.. יבן זונה.

 

 

"שיחתך הייתה חשובה לנו"

 

חח לא היא לא.

 

ציניות נחבאת. במילים קרות.

 

 

ואת תתמוססי שתראי אותי.

 

שתדברי איתי.

 

כל הנוכחות שלי תקסים אותך.

 

עצם הקיום שלי, מגרה אותך.

 

אפילו בדמיון שלך, לא ידעת.

 

בלילה תקבלי את תשוקתי.

 

אפשיט אותך משמלתך.

 

ואכבוש את גופך.

אני אהיה המאהב המושלם.

 

ולא נשאר לך דבר לעשות.

 

את כבר שבויה...

 

מה את רוצה? תגידי לי.

אימרי לי..

 

פרחים? שיר רומנטי בגיטרה עם שירה קודרת?.

אימרי לי.. את שירך האהוב. כדי שאוכל לשיר ולנגן לך אותו לאור יום בחוץ.

 

יש לי גם שיר שכתבתי עלינו.

והוא טוב.

בחיים לא עשו שום דבר שמתקרב לזה בשבילך.

 

אימרי לי, מה הדבר שאת הכי רוצה כדי שאני אביא לך אותו.

 

 

עד שבסוף כל כך תאהבי אותי.

שהתשובה תמיד אוטומטית תהיה.

 

" אתה "...

 

 

 

יורד עליי עכשיו גשם..

 

לפני רגע היה פה שמש..

 

אני אוהב את הגשם..

 

אתם יודעים?.

 

 

 

אני רואה את החיים כמו נהר.

 

חלשים, חזקים, חסרי מזל,

חסרי הישע..

אלה שרק לרגע, אלו שיישארו עוד הרבה זמן וכדאי שתתרגל לראות את הפרצוף שלהם הרבה זמן.

 

רומנטיקנים, שמלות קצרות, חליפות, שיער מסודר, שיער פרוע.

זקנים, צעירים, קטנים, גדולים, 

 

אבות, אימהות, ילדים, סבים וסבתות,

הילדה הקטנה שבאה אלייך לבקש נדבות, אבל אתה לא יודע מה להגיד לה חמודה אין לי כסף רומני אבל בעינייך אני רואה שלא אכלת כלום ואני רוצה כל כך להאכיל אותך ולטפל בך.

רק בבקשה אל תהיי עצובה. 

אז אותה? מכניסים גם אותה..

 

שמנים רזים, יפים, מכוערים, 

 

זה שחושב כי שהוא חתיך כי יש לו מלא קעקועים אבל בתכלס אני חושב שהוא חנפן לנשים, ואני אשים קעקועים מתי שאני רוצה.

 

אממ.. אה החתיך עם האופנוע, הנהג מונית, הנהגי אוטובוסים. 

 

בסדר זאת שעברה עכשיו עם הכפייה נו.

 

המשקפופר.

 

בסוף כולנו שוחים בזרם.

 

נמצאים ונעלמים ברגע סימולטני אחד.

 

כמו ענן בשמיים. 

רק לרגע.

 

אני עוצם עיניים ועברו כמה שנים.

 

ואני נזכר.

אה נכון.

אין משמעות לשום דבר.

 

אנחנו מביאים משמעות כהצדקה לחיינו.

 

הנמלה הזאת לא הייתה צריכה להביא את האבן הזאת עכשיו.

 

היא תחזור להיות אנרגיה. ( :

 

זרם..

 

כאוס..

שוב.

 

הם חושבים שהם רואים "יופי"

ב"סדר"

 

אבל לא. לא לא לא לא לא.

 

זה כאוס!

 

אתם לא רואים?

 

זה כאוס הוא כל כך יפה.

 

כמו מערבולת כחולה... עמוקה טיפה.. שנכון אוקיי אנחנו לא יכולים להימלט ממנה.

 

הכל זה כאוס. הצמחים חיים ומתים,

יש חיות ששורדות אבלוציה יש פחות. 

יש יותר סובייקטיבית יפים לדעתכם ויש שפחות.

 

בסדר..

 

הבנו...

 

אז דיי שחררו.

 

פשוט. תעשו כמוני.

 

שחררו את הידיים לאחור.

רגע. אני יודע. אל תפחדו.

ופשוט,

תיפלו..

לתוך המערבולת. 

 

נו אם אין משמעות זה אומר שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. כי מה זה משנה.. גם אם תצליח לא אין משמעות. 😁😉

 

אז לא עדיף שפשוט תסתום את הפה ותעשה את זה? 🤔🤷‍♂️

 

אני מרגיש כל כך חופשי.

 

לעשות כרצוני.

 

לחוות את הכל.

 

אם זה נכון שאני חי רק פעם אחת אני חייב לוודא שזה יהיה אגדי!!!

 

לא אסתפק בקצת.

לא אסתפק במעט.

אני רוצה הכל.

 

אני לא רעב.

 

אני זאב מרייר גווע.

 

אני מבין את המשמעות של החוסר משמעות.

 

אני נעלם לתוך האוויר.

 

דף ריק במסע ההיסטוריה.

 

אני פה.

 

ולו,

לרגע.

 

נוגע בשברי העץ, בשורשים של החיים.

 

אני בפליאה.

 

מרותק מהיצירה שהיא המציאות.

 

עיניים של ילד קטן,

כמו פילוסוף עם זקן לבן.

 

אני מבין עכשיו.

 

אני מבין איך הקשרים של החברה. עובדים..

 

זה כמו.. זה כמו חוטים.

 

בכל מקום והכל מחובר.

סיבה ותוצאה..

 

אני מאמין שגם ניוטון.. ראה את זה.

האם היית פילוסוף לפני שהיית מתמטיקאי או שהיית מתמטיקאי לפני שהפכת לפילוסוף?..

 

אתה זה שאמרת שזה " קל"

 

ששאלו אותך, איך לעזאזל אדם משנת 1650+- מצליח ולמצואהתגליות מתמטיות שבזכותה בני אדם יתקדמו מאוד שנים קדימה. אדם אחד.

"אני לא כמו כולכם.. אני התקדמתי הלאה. מאות שנים " 

 

כאובסס לוגיקה ורציונליזציה,

עקבתי אחרי צורת החשיבה שלך.

 

שאלתי " איך הוא הגיע להחלטות והתובנות שהוא הגיע" 

ואז אמרתי אהה....

 

אני מבין.

 

הוא מסתכל על דברים בפרספקטיבה אחרת.

 

עליי להתבגר. עליי "לשנות פרספקטיבה" ראיתם מה עשיתי?..

 

אתם עוקבים?.. כי עוד מעט הפסקה ואחרי זה יש מבחן על כל זה. 🤷‍♂️

 

אלוהים. לא הבנתם??.

 

אנחנו. אנחנו צריכים לשנות פרספקטיבה 🤦‍♂️

 

ואו זה לא כל כך פאקינג קשה.

 

לוקחים את האגו ומורידים את האסלה. 

 

אני חושב מהר מדי.

בגלל זה אני גם לפעמים בולע מילים..

רואים את זה גם בכתיבה שלי, הדרך שלי לחשוב .

 

לקפוץ מנושא לנושא. 

כי אני מקשר ביניהם.

אבל סטינו מהנושא.

 

מה?

מה הנושא?

וואו...

עד כדי כך?

 

"החיים" 🤦‍♂️

 

ראיית העולם שלי השתנה. עברה "אבולוציה" אם תרצו. איינשטיין בא. והוא שונה. הכל יחסי הוא אומר לנו. לפתע הוא נדמה לי כמו מנהיג שאולין מתמטי. עם חוכמות סיניות עתיקות ששומרות רק לאלו שמוכנים לפתוח את העיניים לפרספקטיבה אחרת שלא הכרתם. רק אלו המוכנים להקריב את האגו שלהם למדורת הקידמה. 

 

והקרבתי. הורדתי את ראשי.

בשביל תובנה חדשה..

 

כן.. כמו מכור להרואין.

סקרן כמו ילד בן 8.

מרותק.

 

כעת הבנתי שאני לא יותר גדול מאותה נמלה שמרימה את האבן,כולנו פה רק חלק מהזרם..

 

 

אני שבילים.

אני דרך.

אנשים לא מכירים אותי.

הם לא יודעים שלגבולות שלי
אין גבולות.

אין מרחק שאני לא ארחיק.

כדי לחוות.
כדי להיות.
כדי להרגיש.

להרוג את עצמי כדי לחיות..

אנחנו תמיד זה נראה רוצים את מה שאין לנו.

במרדף תמידי אחרי נעלם בלתי אפשרי.

ואני שואף את האוויר הצח.

אני נרגע.

אני לא ממהר.

אני שיר חופשי של ג'ון לנון.

אני כמו ציפור עם שורשים עמוק באדמה.

אני כמו להבה קרה.

נהר ואדמה,

חרב ונקמה.

אני כל כך רעב........

אני רואה את החוטי בובה שמנעים את החברה האנושית.

אנחנו מנוע בתוך מכונית.

מערכת סמביוטית קוהרסיבית..
שלמה.

נעה ועובדת, חיה ובועטת, בסינכרון מושלם.

החיים חישלו אותי.

נפלתי כל כך הרבה.

אני רואה את העתיד.
כמו נביא.

שני צעדים בשחמט...

לא מלמדים אותך "לעצור" במקום.

ואתה מבין שאתה חי בטירוף.
בכאוס.

כאוס. להבות.
מערבולת של להבות.

נע מהרפתקאה להרפתקאה...

פוגש אנשים ומשאיר חותם וממשיך.

מבט אחרון של "אולי אראה אותך אי פעם,
בהצלחה במסע שלך, תודה לך על ההזדמנות
לפגוש אותך"

לעזאזל איתכם.

תסתכלו במראה..

בחייכם מה אתם רוצים להיות שתהיו בני 80??.

כן אתם לא רוצים לדבר על זה הבנתי הבנתי.

אבל.. זה יקרה.. אנחנו דף בתוך ספר..
אין מה לעשות.
נוצה מכנף של ציפור.
עלה מעץ.
אנחנו פה לרגע.
אוקיי?..

זה למה שלא נחיה..

גם ככה.. אין משמעות לשום דבר...

 

 

 

 

אהה... כמובן.

רק לי זה יכול לקרות..

 

רציתם סדר יום של אנרכיסט אמיתי.

 

אוקיי. 

 

ישבתי לתומי בבית קפה. אחרי 2 ג'וינטים בבטני.

 

10:00 בבוקר.

 

מרשכם כותב את הפוסט הבא,

מבלבל ומתפלסף על החיים. יש שם כמה פלקס כמה אני חכם פה ושם. 

דומע לכם על העט הדיגיטלי.

 

ולפתע מישהו רנדומלי " סיגריות?"

 

אני לא. יש לי רק ג'וינטים.

 

עינייו היו מופתעות לטובה.

 

אהההה..

חיוך חייך גדול.

 

בחור רומני כחוש מרושל.

אבל איכשהו לבוש מסודר.

1.83 גבוה.

למרות שהייתי נמוך ממנו בכמה סנטים, הייתי רחב כפי שלושה ממנו.

 

עומד כמו פינגווין דביל. הוריתי לו " שב "

כמו חיה מפוחדת הוא התיישב.

 

ישב לידי.

לחש בממש ממש קריפיות " יש לי "

ועשה תנועה עם היד של הסנפה.. 🤦‍♂️

 

הבנתי את הרמז. 

אמרתי לו בוא נלך לדירה שלי.

 

שלקתי את הקפה והוריתי לו שוב " בוא, הולכים".

 

סיפר לי ששמו רוברט.

אמרתי לו שקוראים לי "DAVID"

הם לא מצליחים להגיד את השם שלי כמו שצריך וגם ככה זה נשמע יותר טוב.

 

גם דיוויד? זה סקסי. אתם מכירים בחור אחד שלא קוראים לו DAVID שהוא לא חתיך?.

🤔

 

המשכנו לדבר. הוא בילבל לי את המוח על זה שאני לובש חולצה בלי שרוולים. אמרתי לו בשחצנות " עם שרירים כאלה"

הוא צחק.

 

גאווה ושחצנות מצחיקה אחרים.

 

נכנסו לדירה.

הוא הוריד את הנעליים.

אני לא.

 

הערתי לו שזה מצחיק שהוא הסכים לבוא איתי לדירה למרות שהוא לא מכיר אותי.

 

הוא עשה מקסימום " תנועת חיתוך ראש "

 

אמרתי לו שזה לא הסגנון שלי.

 

הוא פתח עיניים ונהבל. צחקתי. 

 

סתמו תפה אני נבזי אני יודע.

 

נכנסתי מטבח להפוך כוס למאפרה.

התחלנו לעשן.

הוא סידר את הקוק על השולחן.

נשרטתי.

בחיים לא עשיתי קוק בעבר.

 

חוץ מירוק ואכוהול הייתי ילד טוב.

 

התחלנו לעשן.

ולדבר.

 

הבנאדם סיפר שהוא עורך דין..

🤦‍♂️

 

בדיוק עבר את המבחן שופטים הגי קשה במדינה. נדלקתי.

בנאדם חכם לדבר איתו.

סיפרתי לו על זה שבגלל שיש לי שרירים כולם חיים בסרט שאני בבון.

 

שאוקיי אני פראי.... אבל אינטלגנטי גם.

והוא הבין אותי לגמרי.

 

שזה היה מרענן.

לאט לאט הבנתי שהוא חכם. "אחד משלנו" שאתה מרגיש שאתה מדבר עם בנאדם עם בינה זאת הרגשה מנחמת.

 

"חבר" בקוסמוס של אנשים מאוד מאוד משעממים. וטיפשים.

 

אז דיברנו.

 

והוא, מוזר.

מאוד.

התחלתי לחשוד שהוא רוצה להזדיין.

 

ואז החוויה עברה זווית.

נדפק לי המוח.

כל דבר הסתכלתי עליו.

אפשר לראות עם מישהו גיי.

ואמרתי לעצמי. הבנאדם קצת נמושה.

וואלה.. לא באלי אגרוף מדמם ולהביא לו עין שחורה אם הוא ייגע בי. כאילו אחי.. תבחר את המילים שלך בקפידה כי יכול להיות שאני אקפוץ עלייך לפוצץ לך את הצורה אם תעז לגעת בי.

 

בקיצור....

השיחה הדרדרה. 😂

 

הוא התחיל לדבר על דברים מוזרים ממש.

 

אבל הוא אמר לי דברים שמוכחים שהוא לא גיי.

 

אז הייתה סתירה.

אבל לא התנהג כמו "גבר"

 

איפה הפרצוף המעוך שלך על הפנים?...

 

כווץ קצת את העיניים.. לא משנה אתם לא תבינו. 🤦‍♂️

 

בקיצור. הורדתי את המכנסיים והתלהבתי כמה גדולות הרגליים שלי.

 

רגע. זה לא יצא טוב. 🤦‍♂️

 

פאק.

 

אלוהים אדירים. למה אני מראה למישהו זר את הרגליים שלי.

 

לא סתם אבל היי! דיברנו על צורה דל גוף ושגם עם גנטיקה גרועה הוכחתי לו שיש לי עדיין רגליים גדולות ומרשימות פשוט הארבע ראשי מזווית מסויימת לא נראית מרשימה במכנסיים קצרים. 🤦‍♂️

 

 

בקיצןר. מעשנים.

קוקאין על השולחן . שני שורות

 

אמרתי לו בחיים לא עשיתי.

נלחצתי קצת מודה.

 

ואז הוא אמר אתה יודע מה לפני שרני מסניף יש לי סיפור.

 

אמרתי אוקיי.. מה עכשיו weirdeo...

 

התחיל לספר לי שבפעם הראשונה הוא הסניף קוק מציצים של זונה לפני 5 שנים. ואז הוא שם על הזין שלו ודחף לה לפה.

 

אמרתי. למה לעזאזל סיפרת לי את זה.

 

ווטהפאק.

 

הוא לקח שורה.

 

הלך השתין שעה עם דלת פתוחה. החוויה עברה אבלוציה.

 

ווטהפקציה.

 

לקחתי שורה. 

עם קש.

הרגשתי כמו בסרט של בפלו אסקובר מינימום.

זה היה מתוק. כמו סוכריה למוח.

 

לקחתי שתיים..

 

החרא הזה בקושי השפיע עליי. הוא אמר לי כן אתה גדול..

 

אז עכשיו אני עם קוק בתוכי מלא מלא וויד. 

מסתובב ברומניה.

 

מה אכפת לי.

אני אעשה מה שבאלי.

מתי שבאלי.

 

 

 

 

דברים שהחלטתי.

 

1. אני אטייל ברחבי תבל.

אכיר את מרחבי הארצות בכל העולם.

עיניי יישאו מבטים על הרים שוממי חיים,

ועל נהרות מים מתוקים.

ובכל ארץ, אשאיר חותם.

 

2. אשיג את מטרותיי העיסקיות. אתעשר כקורח.

בעזרת שיכליי.. ואגדיל את נכסיי.

אגדל הון.

 

3. אגשים את מטרותיי היצרתיים.

אכתוב פיסות מוזיקה, אכתוב תסריט לסרט ואף אפיק אותו עם חבר שלי שנסע להוליווד..

ומצליח שם..

אכתוב ספר חברתי על איך לשנות את "מרקם" החברה האנושית. מדוע נכשלנו, ואיך אנו מגיעים לחברה טוב יותר. לא "אוטופית" לא מושלמת כמו עידכון באיפון. עלינו לשדרג. לעבור אבולוציה.

 

4. אהיה בין ה100 אנשים החזקים בעולם..

 

כרגע אני איפשהו במקום 10 אלף הכי חזקים...

( יש רשימה של האנשים הכי חזקים בעולם ) 

 

 

 

אני יודע שזה לאו דווקא אעשה אותי מאושר.

 

אבל אני מבין כעת, שאין דרך שבה אהיה מאושר.

 

אושר הוא מושג "אוטופי"

שאיו רודפים אחריו כמו נהר רווי במדבר יבש ועני.

אבל הוא אשליה ניצחית שעלינו לרדוף אחריה.

 

לכן עלינו לקבוע מטרות שמעניקות לנו "הגשמה עצמית".

 

של הכן והעכשיו הנוכחי.