|
|
|
אני אש,
אני מים,
נחל שזורם בעיניים.
כאב, בלי, כוונה.
שורף בכל מקום,
בכל פינה.
היא ציפור מרחף,
ללא כנפיים.
ענן שמרחף,
בשמיים.
אני אש,
אני מים.
כאב שניתן לראות,
בעיניים.
כמו אביר, וחרבו השבורה.
עף בכל מקום בכל פינה.
אז עשיתי היום משהו.. אסור.
נישקתי ילדה בת 18.
השפתיים שלה היו מתוקות כמו מסטיק דובדבן.
כבשה.
שנפלה לידיים אכזריות של זאב.
אמרתי לה... שהעיניים שלה נראות..
כמו אלף שקיעות.
הבאתי לה פרחי ורדים.
הנשיקה הייתה תמימה. היא אפילו לא כיווצה את השפתיים..
היא לא יודעת.. איך לנשק.
תשנאו אותי.
תאהבו אותי.
תהיו בקונפליקט פנימי לגביי.
כמו ביבי אהובכם.
זה לא אשמתי.. שהיא מעדה.
על אבן..
אני? פשוט הייתי במקום הנכון.
בזמן הנכון.
תפסתי את נפילתה.
והפכתי לגיבור.
אותה האבן שאני בעצמי...
שמתי..
אני חושב שאני מתחיל להבין עכשיו.
לעשות דברים אסורים...
הבנתי.
אני רומנטיקן. עד הסוף.
"אהבה אסורה"..
זה מסעיר אותי.
כמו...
לפתות אישה נשואה..
זה מסעיר אותי.
אישה גבוהה ממני.
זה מסעיר אותי.
אישה.. ששונאת אותי.
זה מסעיר אותי..
את. החנונית שקוראת ספרים.
תגידי לי.. מה ספרך האהוב. כדי שאגיד לך
שהוא האהוב ביותר גם עליי...
זה מסעיר אותי.
את שרואה אותי קורא מאנגה בספרייה..
עם כל השרירים החשופים.
אני יודע שאת מביטה.
במקרה הייתי שם..
ובמקרה.. גם אני מסתכל על אותם דברים שאת..
כדי לתפוס דגים צריך להטיל רשת.
מלכודת חבלים בג'ונגל.
זה לא תמיד מצליח.
אבל גם האריה בטבע מצליח רק 18% מהזמן לתפוס את הטרף...
אתה חייב להפסיק...
תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק
תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק
תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק... תפסיק..
תפסיק.. תפסיק.. תפסיק.. תפסיק..
תפסיק..
איפה הערכים שלך??
ערכים?????
איזה ערכים!!!
לי??
למה שיהיו לי ערכים.
זה קונסטרקט.
אני כל כך דפוק. פאק.
חשבתי עכשיו על רעיון........
למה שלא ניקח כמה אנשים ממש ממש
חרמנים וסוטים.
וניתן להם LSD....
וניתן להם לרוץ בmaze... מבוך מדשא גבוהה??.
🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣
ומי שתופס את מי מזדיין איתו. 🤣🤣🤣🤣🤣🤣
נכון מדהים?? 😍🤣🤣🤣😁
למה אתה עושה את זה..
אל תארגן את זה.
יניב... לאן זה הולך...
שתוק כבר וואו.
אתה לא רואה שהם מתים עליי.
למה אתה מגלה להם את השם האמיתי שלך?...
שתוק כבר הם לא יגלו.
הם יצמצמו אפשרויות.
כמה אנשים חזקים.. ברומניה..
מפרסמים באינטרנט...
אל תגיד לי שזה..
כן זה מחרמן אותי.
אני נדלק מסיכונים...
כמו לזרוק מצית דלוקה על תחנת gazalin..
פעם הייתי יושב בצד.
לא להפריע לאף אחד..
בכל מקום...
היום?..
באמצע. באמצע. להיות הכי בולט.
מול כולם..
תראו אותי..
אתה חלש.
משתמש בכוח שלך לרעה..
אדם חזק. זה סופרמן.
יש לו כוחות... ובכל זאת הוא משתמש בהן לטובה.
רגע.. אנחנו מדברים על הבחור שלובש את
התחתונים מעל המכנסיים?.. 🤣🤣🤣🤣🤣
אתה בלתי אפשרי.
סיימתי לדבר איתך...
לא.. אל תלך...
תירגע אני פה..
משגיח למקרה ו..
איך נהיה לך פיצול אישיות?.
לא יודע פשוט לקחתי מחט.. ושיחקתי עם הנפש.
יותר מדי.. 😞
הייתי סקרן... 😞
אני אפילו לא מאמין בפיצול אישיות.
זה לא מדעי מספיק.. 😞
תמיד הנחתי שזה הניסיון של התת מודע,
בכדי להתמודד עם המציאות.
"התת מודע".
שנינו יודעים שאין דבר כזה.
הינה שוב אתה מתחיל.
תעשה לי טובה.
שנינו יודעים שהתת מודע הוא תירוץ לא מדעי ל"אנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים"
קיים רק "המודע".
הבנת?.
תתעורר
תתעורר
שפוך מים על הפנים היפות שלך.
ותחייך. אנשים אוהבים שאתה מחייך..
אתה גלימה שחורה.
כנפיים של עטלף..
שוב פעם.. זה?
תחליף תקליט. אפילו השירה שלך גרועה..
אבל.. אני אוהב את השירה שלי.. 😞
אתה גרוע.
בהכל.
עני.
רזה..
טיפש...
נאיבי....
תפסיק
. בבקשה תפסיק..
תוותר כבר ליצרים שלך.
זה 90% - 10% גם ככה...
הוויד אגב עושה אותך יותר יצירתי.
פותח את מרחבייך הסגורים.
כמו גדרה סגורה שלא פתוחה אותה כמה שנים.
אתה מדלג על נושא כמו פרפר או דבורה שקופצת מצוף לצוף.
אני משתעמם. מהר....
מה מדליק אותך?.
תסתכל.
נו.. מה?
הצבע של השמיים.
אוקיי. כן יפה הם כחולים.
לא. תראה.. אני אוהב את השמיים לפני
שהם מחליפים צבעים.
כמו ענק מנמנם.
שעוצם עיניים.
תעצום עיניים תדמיין..
לבוקר לצהריים.
יש חיים.
יונות.
יוצאות..
הכל חי.
חם לאנשים.
אה כן.
גם את זה אני נושם.
אז.. אתה כן אוהב את החיים?..
כן ברור שאני אוהב.
אבל אני לא רק אוהב.
אני נושם את החיים לתוך הריאות.
עלינו להתחבר.
אנחנו כולנו אותו הדבר.
אוכלים. ישנים.
מכניסים. מוציאים.
חרמנים. מציצנים.
מזדיינים.
זה לא הולך לכיוון טוב...
יניב....
אולי תלך לפסיכולוג?...
אם אני אלך לפסיכולוגית.
אני בסוף אקשיב לבעיות שלה ואזיין אותה.
אלוהים.
יציבות..
קדימה.
קדימה.
תלך על החבל עם שני רגליים.
לא ליפול.
תתאזן.
הלכתי לראות את העיר.
מה לראות את העיר מה עם העסק?..
שילכו להזדיין.
אני צריך לדבר עם הספר הוא אמר שיביא לי 10 גרם ב500 lei...
אחלה מחיר.
נשיקה על השפתיים,
מתוקה ביותר,
כשהיא בין שניים.
מי הלהקה האהובה עלייך?.
נירוונה.
לא.
הביטלס.
מה הסוד שלהם?
המעבר אקורדים.
הBb שעובר לc...
מעברים שלקחו/גנבו/לוו ממוזיקיאים קלאסיים.
באך...
בגלל זה אתה אוהב את קורט?.
כן.
לקח לי זמן להבין.
קורט אהב את הביטלס גם.
את פול במיוחד.
למה?
טוב, קורט הוא מלודיסט. ואני מתחבר לזה..
זאת אומרת אנחנו יכולים לחשוב, לדמיין מעברים של אקורדים.
זה טוב ליצירת שירים carchy...
אנשים שטובים במלודיות, גרועים בדברים אחרים.
למה לא הפכת למוזיקאי?.
אני עצלן.
למה לא הפכת לפרופסור?.
ללמד פרחחים שלא יעריכו את האינטלקט שלי?..
חסר פואנטה..
אתה תמיד אומר את זה..
מה אתה רוצה שאני אגיד?
אני רוצה שתבחר.
אני נעלם למקומות שאפילו
אני לא יודע היכן.
מצולק.
ממכות שאני עצמי נתתי.
החמדנות שלי לא יודעת שובע.
בתוך תוכי אני מת להתפרץ.
זה לא מספיק אנרכיה.
לא מספיק בלאגן..
לא מספיק אש.
לא מספיק כאב.
לא מספיק שנאה.
אני מתקלח
במים החמים של הפשעים שלי.
הרצון העלוב הזה.
הוא תירוץ שמגיע מהתת מודע שלי.
לתת חשיבות לקיום שלי.
האובססיה שלי עוברת אבולוציה.
זה לא כמו לפני 8 שנים.
זה היה כאן.
באותו מקום ממש.
במרחב הוירטואלי.
לעיתים תהיתי למה אני יכול להכיר ולפתח רגשות
רק דרך קיר דיגטלי.
אבל תמיד ידעתי את התשובה.
זה נוח.
בחיים לא היית יודעת מה מסתתר במוחי אם לא הייתי פוצח את פי במציאות.
וגם אז.. זה לא היה קרוב למבוך. לאניגמה.
שאפילו אני לא מבין.. במוחי..
ואני בספק אם פסיכולוג חמדן יכול..
אבל מה זה הרצונות המוזרים אלה שצצים פתאום.
לא. זה לא פתאום.
זה אני לא מדוכא..
חיים רק פעם אחת לא?
ואני אהיה בן זונה אם אני אתן למישהו להתקרב ללהגיד לי איך לחיות או מה לעשות.
קולה היה מתוק
כמו צמר גפן.
שפתיים רכות
כמו שני עננים.
בסגידה שקטה,
בשתיקה רכה,
בין עורך הרך,
בליל שקט מליל,
כמו השמיכה הצמרירית,
שנוגעת לא נוגעת לרגלייך..
יפה כמו חסידה,
מעוררת אור,
אלגנטית כמו בלרינה עירומה
על במה ריקה.
ושיכור משוגע,
חורז את שיר שמך
ברחבי העיר.
כמה ארוכות ריסייך?
כמה עדינות עינייך?
כמה קרה נשימתך?
אל מול חמות נשימותיי.
איראן תוקפת.
ואז.
גוליית הגיע.
טס מן השמיים,
בצורה של נץ-מוות שחור.
הB2 SPIRIT......
שחור
שחור,
כמו עורב,
תוקף כמו פצצת אטום.
עם ארסנל מפציצים כל כך רחב וחזק שהוא יכול להביס אימפריות שלמות
כשתינוק בצד האחר של העולם בערסלו ישן.
אני לא זוכר מתי זה קרה.
אחרי 7 שנים של זוגיות...
תמיד היא הציגה אותי כדמות מסויימת חבר המושלם.
לא אשקר שזה מה שרציתי להיות.
האידאל.
אהבתי את זה.
מחוות רומנטיות שלא הסתיימו..
לחשתי לאוזנייה,
מילים שאיש לא שמע,
ומחמאות שאיש לא ידע.
אבל בתוכי הרגשתי מבוזבז.
כמו חיה ברברית סגורה.. מאולפת טוב.
כן היא הייתה יציבות בשבילי.
אין ספק.
אילפה אותי כמו שרציתי.
תמיד שהעצבים השתלטו עליי,
הייתי יושב ועוצם עיניים וגופי רותח.
"תירגע, תזכור, את כל הזיכרונות היפים שלנו"
ידיה מלטפות אותי.
ואני נושף כמו שור זועם, מביט על הכלום ושום דבר.
היא נראית לי כמות מלאכית בלונדינית יפה ועירומה
שאני רוצה לעשות איתה סקס.
הטוב לב שלה משך אותי.
אולי כאילו היא התקווה האחרונה שלי..
של האנושות.
את בסדר?. את לא רואה שכולנו שונאים את אחד השני.
את לא רואה מה המערכת עושה??..
את מציאותית. אבל מאמינה בטוב לב של האדם.
ועכשיו אני הופך למפלצת שאני לא אוהב.
ועדיין את מעריצה אותי.
למה?...
אני מסתכל על המראה ואני רואה גוף נמס.
מכוסה בשרירים.
הזעם והכעס והאכזבה שלי מהחברה האנושית..
לא דל.
שאלתי אותך פעם עם הסקס טוב איתי..
ואמרת לי "אתה הראשון שלי, ובתקווה גם האחרון
אז אין לי, למי להשוות"
ידעתי לפי כמות הגמירות האינסופית..
אבל.. יקירתי,
איך אני אדע.. איך אני אדע אם אני מאהב טוב??
איפה הולדציה לי??
את הרי האישה השנייה בחיי שהייתי איתה..
המחשבות העירו אותי בלילה.
איך אני משתלט על יצרים של אישה יפה,
כמו רוח שאוחזת דיבוק.
מעניק לה "מתנה"
הכי נפלאה שהיא יכולה לקבל.
תשוקה ואהבה וסקס שהיא בחיים לא פגשה ובחיים לא תפגוש.
כשהיא תיזכר בעבר, שתהיה עם המאהב הנוכחי שלה.
היא תיזכר בי.
כמו החברה השלישית שלי ( והאחרונה.. שהייתה לי )
שהייתה עם מעל 50+ גברים ובכל, הצלחתי, אני יודע
שאני זה שגרם לה להנאה הכי גדולה.
אני בטוח בזה.
מעבר לזה שהיא אמרה לי.
והיא בחיים לא שיקרה.
הסוד שלי הוא נוראי.
אתה חייב לגרום לאישה להתאהב בך.
לא. לא רק להתאהב. להעריץ אותך..
את כל המהות קיום שלך.
אז הפכתי למפלצת.
ושברתי את הלב לרומניה אחת.
ואני רוצה עוד.
אני.. רוצה עוד...
התפוז הכתום בדיוק הודיע שהוא תקף.
מי ייתן שאמריקה תתן מכת אגרוף ברזל חם לאויבנו..
למה אני מדבר ככה..
אני בכלל לא.. פטריוט..
בחיי הייתי הרבה דברים
והייתי כלום.
אני כישלון.
אני גרוע במה שאני עושה הכי טוב.
רציתי להיות פרופסור.
ובסוף ויתרתי על זה.
רציתי להיות מוזיקאי..
ובסוף וויתרתי על זה.
רציתי להיות משורר...
וגם בזה. גם בזה..
גם בזה.
גם בזה. גם בזה אני גרוע.
אני דמעה של מלאך נופל.
אני סיגריה רטובה על שפתיים יבשות
של אישה יפה.
אני כאב.
אני כאב.
אני כאב.
שלדים קומו מהאדמה,
בחריזה שלווה.
אנשי הקש צאו מעמדותיכם.
מלאו את הארץ.
אני.. עצמות כבדות.
היי, תראו ילדה קטנה.
היא כל כך חמודה..
אני גם רוצה ילדה קטנה...
זהו סיים את השיר.
זה מושלם.
לא. אפשר להוסיף עוד.
למה עוד, ארוך זה רק גורע.
אל מי אתה מדבר?
זה אומנות בתוך אומנות.
אבסטרקציה.
זה מן ביקורת על אומנות.
כמו פעם היה אמן ששם קאנבס ריק בגלרייה שלו וקנו את זה במיליוני דולרים.
מין אמירה.
מה אתה מזיין את המוח..
סיים את השיר.
לא רוצה.
תכריח אותי. 🙄
אתה כותב לאחרים או לעצמך?.
לעצמי..
שקרן.
אתה אוהב שמציצים.
כמו מפתח דלת. על סקס סוער..
אתה אוהב את זה.
מה מסתובב לך בראש?
אתה מוכן?
אנרכיה
אני כאב
אנרכיה
אני כאב
ציור מקושקש בתוך קיר.
יפה. יאללה סיים את השיר.
אוף.. אבל אני נהנה.
זה כמו נשיקה ארוכה.
תלחץ אנטר. לעזור לך?
אלוהים אדירים פשוט תלך כבר..
למה מחקו לך את הבלוג הקודם?.
כי.. עשיתי דברים לא טובים.
מה עשית?..
כתבתי על גופות.
מה אתה מטומטם?.
זה היה בחריזה..
אתה חולני.
והבלוג לפני זה?
לא זוכר. שכחתי את הסיסמה..
והבלוג הנוכחי?
הוא היה שלי ואז מישהו נכנס אליו והכניס תכנים סוטים.
אתה בטוח שזה לא היית אתה?.
כן.
אתה בטוח שזה לא היית אתה?,
כן....
אתה בטוח שזה לא היית אתה?.
לא. לא. אני לא בטוח די תלך מפה..
יש לך פיצול אישיות?
כן האישיות המפוצלת תענה שיש לה פיצול אישיות.
מה אתה דפוק?.
טוב מה אומר?.
כן. הבאנו גוד שואו.
נעשה כזה "השתחוות" בסוף המופע?
כן בסדר.
שיהיה.
לא רוצה להתבגר
לא רוצה שום דבר
רק רוצה
שתבואי איתי
רק רוצה
שתהיי שלי
רק רוצה שתהיי שלי
לא רוצה להתבגר
לא רוצה שום דבר
אני
רק
רוצה לנשום אותך
רק רוצה לעשן אותך
עוד ועוד
בואי אליי עוד ועוד
אף אחד.
אף אחד לא מבין את ההרגשה הזאת.
שאני עם עצמי.
מתמוטט במכון.
וכל האנשים מסתכלים עליי " bro enough is enough. your big enough.."
שאני ממשיך להרים למרות שאני מרגיש שעוד שנייה השריר נקרע מהעצמות.
והגוף שלי מרגיש כמו אגרופים מדממים.
ואני תשוש.
ולא יודע אם אני בגיהנום או בגן עדן.
אחת העובדות הביאה את הילדה הקטנה שלה.
ישר היא חייכה אליי.
וציחקקה.
אז הוצאתי לה לשון. 😋
והיא התביישה וציחקקה.
אני מת על ילדים קטנים.
כי הם מתים עליי.
הם כל כך חמודים.
בלי שיפוטיות.
סוף סוף.. קבוצה של בני אדם שלא נרתעת ממני.
אבל הם חייבים להיות במצב של רכיכה כדי לחבב אותי?? 😩
זעם
כעס
למה אני מרגיש ככה..
אני חייב להירגע.
מגע קר של אישה.
על העור החם שלי..
