לפני שנתיים. 21 במרץ 2022 בשעה 23:08
אין לי
עושים טעויות
וחופרים עליהן, זו לא שירה, זו הכוונהלפני שנתיים. 16 במרץ 2022 בשעה 19:37
אני נגמר!
ואין מי שתתחיל
לפעמים,
אני עייף!
ואין מי שתרים.
לפעמים,
אני לבד! מוקף באנשים.
ואין חיוך קטן רק לי.
כשביום נתון, יש יותר מדי לפעמים שכאילו.
אני תוהה, על החלטות ובחירות עבר.
אפשר אחרת? אחרת היה אפשר?
לפעמים, גם הבלתי שביר, נסדק
לפני שנתיים. 3 במרץ 2022 בשעה 22:52
ששכחתי איך לכתוב.
וקצת איך לדבר.
לא זוכר איך בוכים.
ולפעמים מרגיש קהה, חסר רגש.
אני פוחד ששכחתי איך את טעימה, כי שכחתי איך לאהוב.
לפני שנתיים. 16 בפברואר 2022 בשעה 21:19
ליבי
תקופה של רעב ומחסור
מלחמה
המטרה לא לתת לסחי להגיע אלי
נקודות זכות
חיוך יומי וסבלנות לסביבה
מצב,
עגום ואפור לי
רוצה
חלום בלתי מושג
מפחד
לאבד את עצמי
לפני שנתיים. 13 בפברואר 2022 בשעה 17:46
של געגוע
אני רע בלספור זמן
לפני שנתיים. 19 בינואר 2022 בשעה 21:51
זריחה נוגה
אל מול מבט ענוג
עייפות של אושר
מכורבל במצעים זולים
בחדר שכור
ואת בין רגלי
מצונפת
ישנה בכדור קטן
עטופה
רגועה
זרח לי הזיכרון
מחויך
מרגיע
ואז נפער הבור
של המרחק והזמן
ישנתי
זרחה לה השמש
את בלונד
אני טיפש
ואין לי מושג מה את חושבת עלי
לפני שנתיים. 13 בינואר 2022 בשעה 20:13
ואת מגיחה לפה
ואני מאבד נשימה
לפני שנתיים. 4 בינואר 2022 בשעה 21:09
שקט
תמונה שלך שנעלמה לי קופצת
זיכרון
האוויר עוצר
הכאב חוזר
והנה עוד רגע 4 שנים
הניתוח הצליח החולה מת
לפני 3 שנים. 4 בדצמבר 2021 בשעה 12:11
לסוף שבוע, צריך להיות הגיוני לי
ובלי רגשות אשמה,
לא לעבוד בסוף השבוע, זה לא החריג, אלא הנורמה,
גם משפחה, חברים, אהובות ואהובים, כולם.ן יכולים לחכות, מנוחה פעם בכמה זמן.
אז למה יש לי לו"ז בראש לכל מה שאני לא אספיק?
לפני 3 שנים. 2 בדצמבר 2021 בשעה 21:15
אבל כשהמזוודה איתה בחו"ל,
ריק לי