האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

MyLexicon - קורה לי אותו דבר במוסך.
אבל בגלל המכוניות.

Chucha - נשבעת שזה קרה לי (גם) בגלל המכוניות.
צריכה לבלות יותר בקרים במוסכים...🤔

Glitch - סליחה והכל, אבל הדיאלוג שלהם בדקות שאחרי אלים מאוד כלפיה. רואים שהסדרה צולמה לפני כמה שנים טובות. היום זה לא היה עובר בתור סצנה לגיטימית בין בני זוג.

Chucha - אין מה להתנצל, אני לא דנה מודן. אני אוהבת אותו, אבל הוא לא התינוק שלי.
אז את שולחת אותי לראות את זה שוב? נהדר!

יש מצב שהיום היו מעדנים את הסצנה הזו.
חבל.
לדעתי זה בדיוק המסר. בין שני אנשים שיש ביניהם חיבור משמעותי יש מקום להביא את הרגש. גם את המלוכלך. וגם אותו צריך ללמוד לנהל. לתת לו מקום, לא להסתיר, אבל לנהל.
הדיאלוג הנוסף עם שי אביבי בדיוק מנגיד את זה. האיש הזה ש"נכון" לה, שהוא כביכול אסוף יותר, וקוגניטיבי- הוא זה שפוגע בסוף. ובעיקר, הוא לא מדויק לה. דווקא עם אסי הם יכולים, כל אחד בתורו להיות לא קורקטיים. כמה נפלא.

Glitch - גבר שמאבד שליטה מרוב זעם על בת הזוג שלו כי היא יוצאת להתפרנס או להגשים את עצמה במקצוע שהוא לא מאשר בגלל רכושנות ובעלות עליה, או מגנה אותה שהיא העיזה לעשות דבר מה שפגע בתפיסה שלה כבת הזוג שלו בפומבי, או התנהגה בצורה מינית מוחצנת, או בגלל שהוא מודאג שהיא תבגוד בו - הוא גבר שמתנהג באלימות. זו לא הבעת רגש תמימה כחלק ממערכת יחסים, אלא תפיסה שמרנית ומסוכנת על נשים שעלולה להסלים לכדי מעשים. גם אם זה בכלל לא קשור לתוכנית ולדמויות - זה משקף הלך רוח מאוד בסיסי בחברה. אני לא מדברת על עידון, אני לא חושבת שסצנה כזאת לא צריכה להצטלם בשם הפוליטיקלי קורקט, אלא שהיא עלולה להיתפס כדיאלוג זוגי לגיטימי וחמוד. והיא בפירוש לא.

Chucha - את צודקת. אבל זה רגע בתוך הקשר.
בתוך ההקשר זה מבטא את מה שאמרתי קודם.
עם כל מה שאמרת אני מסכימה. יחד עם זאת, במציאות, לאנשים יש תחושות ורגשות. חלקם גם פחות נעימים. חלקם גם אולי לא רצויים אפילו, על ידי מי שחווה אותם. הסדרה מראה בעיני את האפשרות לתת מקום גם לחלקים האלה, בתוך מערכת יחסים שיש בה ביטחון, דאגה, אהבה ושמירה. ואת האפשרות להתמודד איתם. כי עם כל הרצון הטוב, בחיים יש גם בנו בעצמנו חלקים שאנחנו לא מסכימים איתם ולא רוצים בהם. אני מאמינה בלהוציא אותם, לעבד ולפרש מחדש על מנת לאפשר לעוד דברים מקום רצוי. זה מה שקורה בהמשך הפרק.
בנוסף, אני חושבת שיש הבדל בין הוצאת זעם לבין אלימות (אני מתייחסת לכוס ולא לדברים שנאמרו שהם בהחלט בקווים של מה שתיארת. שוב, לדעתי במכוון, על מנת לתת להם בהמשך פירוש וביטוי אחר). כמובן, שאם כל האפיזודה הזו היתה חוזרת ונשנית, בהחלט בהחלט שאין לזה מקום ומדובר בגבר אלים ובמערכת יחסים פוגענית.
מבחינתי יש עוד שני מדדים לבחון את הדבר: מה היא חוותה בסיטואציה, ומה היתה הבקשה העמוקה שלו. בעיני היא היתה עם ביטחון לחתוך אותו ולא להתקפל ללחץ (מה שמעיד על דברים חיוביים) והוא, תכלס ביקש לבטא חוסר ביטחון. לא אומרת שזה אופן רצוי, או לגיטימי לעשות זאת, וברור שאם הדבר היה חוזר על עצמו זו בהחלט אלימות ומערכת יחסים לא חיובית. זו אינה אהבה וזה לא לגיטימי. לי, אישית, יש מקום והבנה למקומות הראשוניים שבהם אנשים מוצאים דברים לא יש הסוף מעובדים החוצה באופנים שלא תמיד הולמים את הבקשות העמוקות יותר שלהם. כמובן, כל עוד אין פגיעה (ואני לא ראיתי בסצינה הזו פגיעה. לא באיך שהיא חוותה את זה. כן ראיתי צורך להציב גבול ברור מאוד שמסמן שפה צריך לעצור, וכך היא עשתה).
שימי לב שהחלק שאת מתייחסת אליו הוא לא מה שאני בחרתי להביא לפה. זו לא היתה הנקודה שאותה אני רציתי להאיר. זכותך כמובן להביא את דעתך, רק קחי בחשבון שכל השיח הזה הוא אאוט אוף קונטקסט.

Glitch - כן, אני מבינה שסטיתי מהפוסט המקורי שלך. המשך הסצנה צרם לי ולכן שיתפתי. לדעתי הוא מביע שיח שמשקף את התקופה שבה הסדרה נוצרה, אבל לצערי הפרמיס הזה עדיין מנהל את היחס לנשים עד היום, גם בתרבות וגם במרחב הזוגי והאינטימי. אני חושבת שכאשר בוחרים ליצור תרבות ולשדר אותה, יש לה מטען ומשמעות, ואם היא מסוכנת או מנציחה בעיות, לדעתי אלו דברים שנכון לחשוב עליהם, גם אם מקבלים את הפגמים האלה וצורכים את התרבות (מה שקורה ברוב התרבות הפופולרית בגדול משנות ה-2000 אחורה, וזה סבבה). בכל מקרה, סתם רציתי להתדיין.

Chucha - בהחלט. מאוד מסכימה איתך (שוב) ביחס להנחה כי יש משמעות לתרבות, וצריכה שלה, ובמיוחד בהתחשב בזמן ובמקום.
קודם כל אומר שאני, אישית, מאוד לא טהרנית (וזו בחירה אישית של כל אחת בהתאם לגבולותיה ולמה מתאים לה). אני מאוד נכונה להתלכלך ולייצר מציאות אפורה מאוד. גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית.
אפשר להגיד על זה שיש בזה מידה של ויתור, אני רואה את זה כאפשרות לחיים. ולי, באופן אישי זה עובד.
לכן אני נכונה הרבה פעמים לקבל דברים שאינם "מושלמים" או מדוייקים או "נכונים", אם בהקשר הכללי יש בהם טעם וערך. אני אפילו חושבת שזה חשוב (כמו שהסברתי קודם).
מעבר לזה, לדעתי אנחנו חלוקות ביחס לאיך אנחנו מפרשות את הסצנה (ומחלוקת זה תא רע. זה קרקע לדיון, כמו שציינת :) ). אני לא חושבת שהיא מסוכנת. אני חושבת שהיא נותנת ביטוי גם לחלקים פחות "ראויים" שיש באדם: חוסר ביטחון, קנאה, פחד, רכושנות. גם אם אלו דברים שלא הייתי רוצה שינהלו את חיי, עדיין אני חשה אותם. ובעיני, הדרך להשתחרר מהם היא להוציא אותם לאור ולהביא למרחב המשותף. לא להפוך אותם ל"אסורים" ולהדחיק. ברור שעדיף היה לשבת על הספה ושאסי יספר בקול חלוש איך הוא מקנא לה. אבל מה לעשות, החיים הם לא תמיד כאלה. וואלה, עם כל אהבת האדם שבי, גם אני יודעת לפעמים להיות מפלצתול לא ק קטן.
מה שאת אומרת על הדימוי של מערכות יחסים בעיני הוא חשוב, ונכון. אני מסכימה איתך, בעיקרון. אבל החיים בעיני הם יותר מורכבים ו"מלוכלכים" מזה. האמת היא, שגם בסיפור האישי שלי אני לפעמים רוצה דברים שהאמת שהייתי אולי רוצה לא לרצות אותם. וזה מה שהסדרה מעלה (שוב, מדובר בחלק קצר משלם).
זו עבודה לשנות דפוסי חשיבה ועיצוב אישי-חברתי. זה לא שחור או לבן, וזה לא קורה ביום אחד. ויש בי חמלה לזה.

ואולי אנחנו חלוקות בתפיסה שלנו את מה שקורה שם, וזה בסדר.

ובהחלט יש מצב שיש כאן שיח דורי כמו שאמרת. גם מול הטקסט וגם האחת מול השניה. אבל דווקא בגלל זה באמת מעניין להתדיין :)
(ואולי גם להזדיין, כמו שהציע האוטוקורקט 😜)