האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

"לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים"

אבא שלי מיוחד.
כי הילדה מיוחדת.

הילדה הזאת לא רעה.
היא כולה אור.
גם כשהיא שובבה, או רוצה לפגוע, או להזיק, או להכאיב.
הכל הוא יקבל. באהבה.
כי זה שלה. וכי *היא* רוצה.
דאדי שם לקבל ולתת.
לאהוב ולראות ולהיות.
להיות מופעל ולהתמסר.
גם האבא הוא טוב.
לילדה הטובה.
כי הוא אוהב ודואג ושומר ומטפח ונותן ומתמסר.
ולמה הוא אבא? כי הוא רק שלה.
יותר מ"רק" הוא "כולו".
הוא לא מחנך.
תמצא דרך טובה יותר לבטא את הדעות והמחשבות שלך.
זה לא אומר שאין לו גבולות.
יש.
אחרת, זה לא מעניין.
את חלקם... הוא יחצה.
ולפעמים.... לפעמים-לפעמים, הוא מבין- שגם הילדה צריכה קצת גבולות. אז הוא עוזר לה.
יכול להיות שהוא ייתן סטירה קטנה.
או מכה בתחת.
או צביטה בפיטמה.
אבל הוא לא מחנך אותה.
לא. תודה.
אין בזה צורך פה.
הוא רק עוזר לה להירגע ולחזור לעצמה.
כי הילדה הזאת, היא כבר יודעת.
כי רק בגללי הוא האבא שלי.