סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 6 שנים. יום שלישי, 23 ביולי 2019 בשעה 8:32

אני רוצה את החופש ה(כמעט) מוחלט להיות מי שאני. לכל העומקים והסיבובים והספירלות שיש בי.
לא רוצה לצמצם ולהכחיד חלקים שיש בי.
רוצה גם את הביטחון המוחלט (כמעט) לעשות זאת. ביטחון בתוך קשר, זוגיות, אהבה.
אנשים חושבים שחופש זה היעדר מחויבות, היעדר היקשרות, היעדר ביטחון.
אני מבינה את זה הפוך לגמרי!
חופש זה המקום לבחור להיקשר באופן כל כך עמוק למישהו או למשהו, כי אנחנו רוצים ממש לגמרי להיות עצמנו המלאים איתו.
בידיעה ברורה ונוכחת שזה תלוי בחירה לחלוטין. זה יכול להיגמר מחר בבוקר או עוד שעה, כי ככה נחליט.

האם חייתי ככה? כן, בהחלט.

זה כואב מאוד? כן, מאוד.

זה גם חי כל כך כל כך.
לא במובן הרומנטי. לסבל כשלעצמו אין ערך. ממש לא. אבל לאהבה, לעומק, לעושר, לנראות, להיקשרות, ולאישור- להם כן. בהחלט כן.
סך החוויות האלה יחד, הכאב, והאהבה שנותנת מקום לכל- זה אושר.

אז אני רוצה זוגיות. כן. אבל בעולם היום המילה הזו מקפלת בתוכה באופן אינהרנטי, כמעט, ויתורים על העצמי. ויתורים שצרובים לי בדם ובעור ומסעירים לי את הכבד ועוד כמה איברים פנימיים (ולא, לא סערה מדליקה וחיובית כזאת). שנים שהתנגדתי התנגדות עמוקה לרצון הזה כי לא הצלחתי לראות מעבר לוויתורים, ולמסגרת ולקיבעון ולעוד דברים שעוד מעוררים בי בחילה ושהנוגדנים עוד מתרוצצים לי בדם ומונעים ממני מלרצות ממש לרצות.
עד שהצלחתי לראות בעצמי גם רצון בקשר, ובאהבה ובמחויבות עמוקה מרצון (התמסרות מודעת, נבחרת). ועוד כמה שנים עד שפיתחתי דימוי לכיצד אפשר לנוע על המתחים האלה מבלי לקרוס לאחד מהם. ל- "או/או" השנוא והמחניק כל כך.

אלוהים, גם כשאני מנסה לכתוב על מה כן יוצא לי כל כך הרבה מהלא.

אני רוצה מקום כזה שהוא ביטחון אמיתי ועמוק ומלא. לא הבטחה עקרה לעתיד, שאינו ידוע לאף אחד מאיתנו, ושלמעשה, גם ברמה הרגשית הוא נזיל מאוד מאוד. אבל מקום שהוא ביטחון הוא מקום גמיש, שיש שם רצון כן לראות אחת את השניה, ולהיות יחד.
הוא מקום שיודע ולומד לשנות ולהשתנות, כי היחד מספיק חשוב. ולא דורש לוותר על חלקים של כל אחת, להיפך. להרחיב אותם. להגביר. להביא אותם אל היחד. ליצור מהם, או אפילו רק לראות אותם. וזה בסדר.
זה חופש. וזה ביטחון. והם כן הולכים יחד.
וזו בחירה. בחירה של איך להיות. בחירה של מי רוצים להיות בשביל האחר.
זה לאהוב. באמת ועמוק את כל מי שאני ולרצות לאהוב ככה (בלי פשרות) את מי שמולי.

(וזה בלי פשרות ביחס לאהבה עצמה. ליחס אל האחר.
זה כמובן דורש גמישות ביחס ליכולת לראות רצונות מורכבים. יש לי דוגמאות לפשרות. דווקא כאלה שמבטאות רצונות מורכבים, לא ויתורים וקורבנות.)

 

דינמיט המהממת, נתנה לי השראה ומילים: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=878876&blog_id=65541

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י