בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 5 שנים. יום חמישי, 16 באפריל 2020 בשעה 11:18

בצוק העתים הוא מטריד את עצמו בדברים חשובים.  אז בהתאם למצב וכצו השעה הוא שלח לי את הסיפור הבא, מילה במילה (כמעט):

 

בוקר, צ'וצ'י ישנה על הבטן. פתאום היא שומעת רעש, הדלת נפתחת, היא רואה דמות עם מסיכה על הפנים וכפפות לבנות על הידיים.

"למה אתה פורץ לבית שלי ומפר את הסגר?" היא מספיקה לשאול, בטרם  הוא קופץ עליה, סותם לה את הפה ואומר: "באתי לפרוץ את הסגר שבין הרגליים שלך. תפתחי אותם, עכשיו!"

היא לא מספיקה להתפתל והיא מרגישה את הכפפות נכנסות לתוכה.
הוא קורע מעליה את התחתונים ומשתמש בהם לכסות לה את הפה ואת האף בהתאם להנחיות משרד הבריאות. "אני לא רוצה את הנתזים שלך", הוא צועק.
היא מחניקה שיעול מבויש. הוא מסובב אותה, מכניס את היד למכנס שלו ושולף מדחום דיגיטלי. "כמה את חמה?" הוא שואל.
הוא מכוון לראש שלה, היא מטה את היד שלו לכיוון איבר המין שלה. המדחום הסיני מקצר ומעלה עשן. הוא נבהל והיא מנצלת את הרגע ומשתעלת עליו.

 

עם חברים כאלה, מי צריך סגר 🤷‍♀️

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י