"יאמרו מן-הסתם שאין זה מיוחד לעירנו דווקא, ושלאמתו של דבר כל בני דורנו הם כאלה. ודאי, אין לך בימינו דבר טבעי יותר ממציאותם של אנשים שעובדים מבוקר עד ערב ואחר-כך בוחרים לבזבז את הזמן שנותר להם לחיות על קלפים, על בתי-קפה ועל פטפוטים. אבל יש ערים וארצות שהאנשים שם לבם אומר להם מזמן לזמן שקיים גם משהו אחר. בדרך-כלל אין זה משנה את חייהם. ואף-על-פי-כן, הלב אמר את דברו, וגם זה לטובה. אוראן, לעומת זה, היא כנראה עיר שהלבבות שותקים שם, כלומר עיר מודרנית בתכלית. אין צורך אפוא לפרט ולומר איך אוהבים אצלנו. הגברים והנשים או שהם טורפים זה את זה מהר במה שמכונה מעשה-האהבה, או שהם שוקעים לאורך ימים בשגרת החיים בִּשניים. בין שני הקצוות האלה אין אמצע אלא לעתים רחוקות. גם דבר זה, אינו מקורי, באוֹראן כבמקומות אחרים נאלצים האנשים, בגלל קוצר הזמן והמחשבה, לאהוב זה את זה בלי לדעת זאת."
אלבר קאמי, הדבר
היה אחד שרציתי.
שעשיתי איתו דברים שלא חשבתי שבתחומי בכלל, או שלא האמנתי שאי פעם יהיו לי.
שפרצתי איתו את גבולותי בצורה הטבעית והמובנת מאליה ביותר.
ולא עברתי מלחמה, ולא שקלתי שיקולים.
זה לא היה קשה בכלל.
פשוט הייתי, איתו.
וגם עכשיו, מעבר לחומות (גם אלו הנבחרות), זה שלו.
