שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 4 שנים. 17 באפריל 2020 בשעה 11:10

והפעם דברים ש*באמת* קרו:

 

- כשהכיתי אותו בתרווד עץ בתחת כי לא שטף כלים טוב. הבנזוג  פחד ממני חודשים אחרי, כששמע את הסיפור.  

- כשסטרתי לו עם סמרטוט הרצפה המשומש והמלוכלך על כל הבלאגן שעשה על הרצפה בתואנה שהוא "מנקה". 

- בסוף נאלצתי להשתמש בו עצמו כסמרטוט רצפה, בעודו שוכב על הרצפה המלוכלכת, בעירום, על גחונו, ראש למטה, משתפשף קדימה אחורה במטרה לנגב חלק מהסבון שהוא שפך על הרצפה בנדיבות מיותרת.  

- כשהעמדתי אותו לאחר מכן על ברכיו, כשאני שוכבת מולו,  חושפת כל פעם חלק קטן נוסף ממני: אצבעות, סוליות, עקבים, שוקיים, ירכיים ותחת. 

- לו הותר להשתמש רק בלשון שלו. וזהו.

- מדי פעם נגעתי  "בטעות" בזין הזקור שלו עם קצות רגלי (הוא כמובן לא יכול היה לגעת, עם ידיים מאחורי הגב ופנים קבורות בתוכי). 

- לבסוף סיימתי איתו והעפתי אותו מהבית, לרקע קול תחנוניו החלושים (וללא גמורה, כמובן).  

 

אפשר להאשים אותי?  🤷‍♀️

- הוא היה הראשון שלי. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י