...
חרף התקפי מחיקות הבלוג בשנה האחרונה, מצאתי לנכון לשחזר פוסט מן האביב שעבר (פורסם ב - 7 באפריל, 2006 )
. הפואמה פשוט טובה מדי מכדי לוותר עליה.
אלגוריה עונתית
(ובונוס לחג: מסקנה קטנה בסוף)
שוב לא.
תזכיר לי לתיי?ק בארכיב:
שוב לא אחרוז א?ביב עם ח?ביב.
(האם אסביר בנחת או בעזות רוח ארהיב,
כליצן-החצר הפותח את פיו),
שמע לי, אומרת: לא תמיד חביב באביב.
התבונן בעצמך ומסביב,
תקשיב:
כל הקלישאות וכל הגינונים, וכל הטוב וכל הטיב,
לא בהכרח טובלים יחדיו במ?ת?ק נופת ובז?יו.
יש גם תוגת-פריון, אימת-פריחה ואלרגיה, וחולי וגסות וכ?יב,
ותחת כל חי יש מה שמת לו ומרקיב,
לא הכל ניחוח?י ואוה?ד ומ?טיב,
ודמעה גם תתגלגל במורד קמט, את הפה במליחו?ת להעציב.
מדמנו?ת-העונה רוחשות רימה, זבל צף וצחנת ב??יב,
וכמו ביצירת מופת מכיתה ג', (אם אפשר בכלל להחשיב),
על רקע ת?כול-רקיע ממוסמר-רקו?ע דיסק שמש מזהיב,
ובינות לגשמים רוח קדים בייאוש ברומטרי משריב,
ובוץ טינוף רצפה נשרך משארית מלקו?ש, מה?ר?ף של רביב,
(זונה הייתה, רצפה, אני מתכוונת. לא, כאן אל תגיב),
לך תבין מה נגד מי, אמא'שלו, אחותו או אחיו,
ומי כואב ממה ולמה, ומי למי מכאיב,
ועד כמה עוד תיתן להם אותך להעליב,
ושילך הוא לג'הנם לפחות, ינעל אבי-אביו,
ואיך להתאפק ולסרט?ן ת?'בטן' או איך לפרוק, לפרוץ, לריב,
ואיזה קורבן אומללות-שווא עוד אפשר להקריב?
שוב לא אחרוז אביב עם חביב.
ניתקה השרשרת וכל חרוז לנפשו חופשי -
והאביב?
מוטב שאמצה היום הנאותיו,
אמנה בסבלנות את מגבלות תפיסת?י,
ואקונן כמו כולם - ב?ס?תיו.
לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 4:45
