cantankerous

לכבוד חג השבועות
(שחזור הסטורי)

(סליחה)

"אני רוצה להקריא לך משהו", הקדמתי.
אותו ערב לא היו צפויים יחסי מין. קבלתי, וזה שימח את שנינו שלא נביא איזה ממזרון לעולם. אתה נרגעת מן הפחד העמום הזה המלווה אותך כל החודש, ואני שמחתי שלא חרבנתי לי את החיים באבחה אחת, אבל גם הייתי עצובה כמו בכל פעם שקבלתי בשנה האחרונה. לך עוד מעט שלושה ילדים, ואנכי ערירית כרחל ולאה (המשוררו?ת , לא האמהות). וכאב לי פה ופה ופה, ונול לי וגם לא היה לי זמן, הייתי צריכה לצאת ממש עוד מעט.
"אז תשכב בשקט ותקשיב לי".
גופך הארכני היה שרוע על הספה, נשען על הכרית, מחייך "טוב, נשמע" ושואל "זה משהו סקסי?"
מאד. אני חושבת.
סיפור אהבה.
שכבתי על בטני בין רגליך ופתחתי את ספר התנ"ך.
"עכשיו, כשמדורו?ת ל"ג בעומר מאחורינו, אני רוצה להקריא לך סיפור אהבה משגע לחג השבועות - את מגילת רו?ת . (נהוג לקרוא אותה בליל החג)".
"???"

רו?ת תרמה לנו לא רק את נינה?: דוד המלך, אלא גם מטבעות לשון כמו "א?ל-א?ש??ר ת??ל?כ?י א?ל?ך?, ו?ב?א?ש??ר ת??ל?ינ?י א?ל?ין", ו"כ??י ה?מ??ו?ת י?פ?ר?יד ב??ינ?י ו?ב?ינ?ך?".
"מה?", הוא שואל, "את כל הספר?"
"כל המגילה היא רק 4 פרקים, ואדלג על הקטעים המשעממים, מבטיחה".
"אז מה? שיעור בתנ"ך?"
"יש לך בעיות עם זה? כי הדלת פתוחה...."
אז הרי לפניכם ערב רומנטי (אולי מעט מייגע, למשתעממים על נקלה – דלגו, דלגו הרחק מכאן!) בו אני המורה, מקריאה ומספרת, מפרשת ומסבירה לתלמידי "הזין" (ותתפלאו, הוא התנהג יפה ולא הפריע. אפילו לא הייתי צריכה לזרוק עליו גיר. טוב, אולי בגלל שבידי האחת אחזתי בתנ"ך ובשנייה מעכתי קלות, כרמז בלבד, את נועם אשכיו).

בפרק א' קיצרתי בעניין הגלות בש???ד?י מו?א?ב, מות א?ל?ימ?ל?ך? וב?נ?יו מ?ח?לו?ן ו?כ?ל?יו?ן, (איזה שמות הרי הגורל), ובעניין ע?ר?פ??ה, שהפנתה לנ?ע?מ?י עורף.

הרומן המדובר מתחיל בפרק ב':
אני מנסה לדמות בעיני רוחי את ב??ע?ז "א?יש? ג??ב?ו?ר ח?י?ל" וכיצד הרשים בנוכחותו את רו?ת ,שמייד תפסה על איזו צד של הפיתה מרוחה החמאה. "ו?ת??אמ?ר רו?ת ה?מ?ו?א?ב?י??ה א?ל-נ?ע?מ?י, א?ל?כ?ה-נ??א ה?ש???ד?ה ו?א?ל?ק??ט?ה ב?ש???ב??ל?ים א?ח?ר א?ש??ר א?מ?צ?א-ח?ן ב??ע?ינ?יו" כלומר שמלכתחילה מטרתה הייתה ללכת דווקא לשדהו של ב??ע?ז, למשוך את תשומת ליבו ולמצוא חן בעיניו. (תחמנית מס' 1)
ב??ע?ז כמובן מייד שם עין על האישה הנכרייה "ו?י??אמ?ר ב??ע?ז ל?נ?ע?רו? ה?נ??צ??ב ע?ל-ה?ק?ו?צ?ר?ים: ל?מ?י, ה?נ??ע?ר?ה ה?ז??את? ו?י??ע?ן ה?נ??ע?ר ה?נ??צ??ב ע?ל-ה?ק?ו?צ?ר?ים ו?י??אמ?ר: נ?ע?ר?ה מו?א?ב?י??ה ה?יא, ה?ש???ב?ה ע?ם-נ?ע?מ?י מ?ש???ד?י מו?א?ב." ב??ע?ז נדלק. הוא פונה אל הזרה ומפציר בה "א?ל-ת??ל?כ?י ל?ל?ק?ט ב??ש??ד?ה א?ח?ר", בקשה משונה מפי אדון הנחלה, מה פתאום שהוא יפציר בה. זה אמור להיות להפך.
ב??ע?ז פותח בסדרת צעדים המשייכים אליו את רו?ת'קה .
1. מבקש שלא תלקוט בשדה אחר.
2. מצרפה אל נערו?תיו. "ו?כ?ה ת?ד?ב??ק?ין ע?ם-נ?ע?ר?ת?י"
3. שומר אותה לעצמו ומזהיר אחרים שלא יתעסקו איתה "ה?לו?א צ?ו??ית?י א?ת-ה?נ??ע?ר?ים ל?ב?ל?ת??י נ?ג?ע?ך?",
4. מזמין אותה לדרינקים און-דה-האוס: "ו?צ?מ?ת (והיה אם תהיי צמאה), ו?ה?ל?כ?ת?? א?ל-ה?כ??ל?ים, ו?ש??ת?ית מ?א?ש??ר י?ש??א?בו?ן ה?נ??ע?ר?ים".

רו?תי קולטת עניין מהר: "ו?ת??פ??ל ע?ל-פ??נ?יה? ו?ת??ש??ת??חו? א?ר?צ?ה (פונה ישר לתחושת האדון שבו - ריספקט!) ו?ת??אמ?ר א?ל?יו, מ?ד?ו?ע? מ?צ?את?י ח?ן ב??ע?ינ?יך? ל?ה?כ??יר?נ?י". יפה לראות שהיא משתמשת במילים "מ?צ?את?י ח?ן ב??ע?ינ?יך?" כדי לבסס עובדה זו על ההתחלה של יחסיהם, ובאופן שהוא אינו יכול להכחיש. באותה מידה יכולה הייתה להשתמש במילים "מדוע ריחמת עלי" או "מדוע הינך כה נדיב", אך לא, למציאת-החן יש מימד רומנטי יותר מרחמים או נדיבות. כמו כן השימוש ב"ל?ה?כ??יר?נ?י" מהווה בסיס נאה להיכרו?ת הדדית. "ו?י??ע?ן ב??ע?ז, ו?י??אמ?ר ל?ה?--ה?ג??ד ה?ג??ד ל?י כ??ל א?ש??ר-ע?ש??ית... ו?ת??ע?ז?ב?י א?ב?יך? ו?א?מ??ך?, ו?א?ר?ץ מו?ל?ד?ת??ך?, ו?ת??ל?כ?י, א?ל-ע?ם א?ש??ר ל?א-י?ד?ע?ת?? ת??מו?ל ש??ל?ש?ו?ם" כלומר גם הוא כבר עשה שיעורי בית, ערך בירורים לגביה ולמד עליה כל מה שאפשר (כמו הזין שלי שקרא איזה 700 הודעות-משתמש אחורה בכדי לדעת עלי הכל עוד לפני שנפגשנו)– והוא מעריך ואולי אף מעריץ את האומץ והדבקות שלה. והיא עונה לו "א?מ?צ?א-ח?ן ב??ע?ינ?יך? א?ד?נ?י, (שוב מוודאת שמדובר בעניין שכזה ולא רק ברחמים. ושימו לב לשימוש הנפלא בתואר א?ד?נ?י) כ??י נ?ח?מ?ת??נ?י, ו?כ?י ד?ב??ר?ת??, ע?ל-ל?ב ש??פ?ח?ת?ך? (אמרת דברים שנגעו אל לבי. ואולי כאן גם נגעה בחזה שלה לשם הדגשה, אולי עד עכשיו הוא לא שם לב...); ו?א?נ?כ?י ל?א א?ה?י?ה, כ??א?ח?ת ש??פ?ח?ת?יך?" (מצד אחד כיצד פנית אלי באופן כה אישי והרי אני זרה ולא סאבית שלך, מצד שני אני מתכוונת להיות שלך, אבל חלילה לא אהיה כמו כל הסאביות האחרו?ת. עוד מעט הוא ישים לה דיסק של ברי סחרוב "את לא כמו כולן, כל כך משגעת..." והפרשנות הקלאסית אומרת שרו?ת לא הייתה שרמוטה כמו האחרו?ת, אלא צנועה. בהתכופפה לאסוף את הדגן לא התכופפה מן המותניים כך ששמלתה תטפס על התחת ותחשוף את שוקיה, אלא התכופפה מן הברכיים, כמו שלמדנו שיותר בריא, ודווקא משום שלא נחשפו שוקיה הסתקרן ב??ע?ז לראותם). ב??ע?ז ממשיך בביסוס מקומה של הנכרייה בצוות הפועלים והפועלות שלו, ל?ע?ת ה?א?כ?ל, ג??ש??י ה?ל?ם ו?א?כ?ל?ת?? מ?ן-ה?ל??ח?ם... ו?י??צ?ב??ט-ל?ה? ק?ל?י (יענו תלש במו ידיו מהבייגל-טוסט שלו והאכיל אותה) ו?ת??אכ?ל ו?ת??ש??ב??ע ו?ת??ת?ר (לא התחזרה והוכיחה שיש לה משמעת עצמית. וגם חסכונית). ומצווה עליהם ג??ם ב??ין ה?ע?מ?ר?ים ת??ל?ק??ט ו?ל?א ת?כ?ל?ימו?ה?, ?ג?ם ש??ל-ת??ש??ל?ו? ל?ה? מ?ן-ה?צ??ב?ת?ים; ו?ע?ז?ב?ת??ם ו?ל?ק??ט?ה, ו?ל?א ת?ג?ע?רו?-ב?ה?. ובקיצור, היא, הזרה, מסתובבת חופשי, עושה מה בראש שלה, לוקחת מאיפה שבא לה, ומהיכן שבדרך כלל אסור, ולאף אחד אסור לצייץ לכיוונה. להפך, הם עוד עוזרים לה לשנורר, משאירים לה בכוונה יותר, ולא ליום אחד בלבד... ע?ם-ה?נ??ע?ר?ים א?ש??ר-ל?י ת??ד?ב??ק?ין, ע?ד א?ם-כ??ל?ו א?ת כ??ל-ה?ק??צ?יר א?ש??ר-ל?י. אך הנה כמעט כ??לו?ת ק?צ?יר-ה?ש???ע?ר?ים, ו?ק?צ?יר ה?ח?ט??ים מגיע, או-טו-טו שבועות, והרומן מסרב להתפתח. מה עושים?

התפנית הדרמטית והשיא הרומנטי מתחוללים בפרק ג':
ו?ת??אמ?ר ל?ה?, נ?ע?מ?י ח?מו?ת?ה?: ב??ת??י, ה?ל?א א?ב?ק??ש?-ל?ך? מ?נו?ח? א?ש??ר י?יט?ב-ל?ך?. (האישה המבוגרת המנוסה והמתוחכמת כבר ראתה כמה דברים בחיים. לילה אחר לילה היא שומעת את הצעירה מסתובבת על משכבה חסרת מנוח, מיוחמת כארנבת השדה, ואומרת לה: תשמעי יש לי פתרון – ובחייאת זומזום הכל לטובתך): ו?ע?ת??ה, ה?ל?א ב??ע?ז מ?ד?ע?ת??נו?, א?ש??ר ה?י?ית א?ת-נ?ע?רו?תיו; ה?נ??ה-הו?א ז?ר?ה א?ת-ג??ר?ן ה?ש???ע?ר?ים--ה?ל??י?ל?ה. (נ?ע?מ?י, ארכי-תחמנית מס' 2, רוקמת מזימה, ורו?ת צריכה לבצע לפי כל השלבים) ו?ר?ח?צ?ת?? (טוב-טוב גם למטה גם למעלה) ו?ס?כ?ת?? (את עורך בשמן-זין או קרם שקדים ואפרסמון מעודן, והשפרצת קצת פלאוור של קנזו או איזה בושם נרד או מור נעים), ו?ש??מ?ת?? ש??מ?ל?ת?י?ך ע?ל?י?ך (יעני לא שמעטס משוק בצלאל) ו?י?ר?ד?ת? ה?ג??ר?ן; א?ל-ת??ו??ד?ע?י ל?א?יש?, (תתחבאי) ע?ד כ??ל??תו? ל?א?כ?ל ו?ל?ש??ת?ו?ת. ו?יה?י ב?ש??כ?בו?, ו?י?ד?ע?ת?? א?ת-ה?מ??קו?ם א?ש??ר י?ש??כ??ב-ש??ם, ו?ב?את ו?ג?ל??ית מ?ר?ג??ל?ת?יו (בלי בושה תרימי את השמיכה ותחשפי את רגליו... עד לאיפה שהרגליים מתחילות), ו?ש??כ?ב?ת? (כן, כך במפורש!) ו?הו?א י?ג??יד ל?ך? א?ת א?ש??ר ת??ע?ש??ין. (מה יש לפרש כאן? מה שיגיד לך תעשי ואל תתווכחי) ו?ת??אמ?ר, א?ל?יה?: כ??ל א?ש??ר-ת??אמ?ר?י א?ל?י, א?ע?ש??ה. (רו?תי לומדת להיות סאבית) ו?ת??ר?ד, ה?ג??ר?ן; ו?ת??ע?ש?, כ??כ?ל א?ש??ר-צ?ו??ת??ה ח?מו?ת?ה? (שימו לב לפועל צ?ו??ת??ה כלומר נ?ע?מ?י היא השולטת). ו?י??אכ?ל ב??ע?ז ו?י??ש??ת??, ו?י??יט?ב ל?ב?ו?, ו?י??ב?א, ל?ש??כ??ב ב??ק?צ?ה ה?ע?ר?מ?ה (איזה מתח...) ו?ת??ב?א ב?ל??ט, ו?ת??ג?ל מ?ר?ג??ל?ת?יו ו?ת??ש??כ??ב. ו?י?ה?י ב??ח?צ?י ה?ל??י?ל?ה (בול כשפותחים את שערי המועדון), ו?י??ח?ר?ד ה?א?יש? ו?י??ל??פ?ת (הלו! מה זה?! מי זה?!) ו?ה?נ??ה א?ש???ה ש??כ?ב?ת מ?ר?ג??ל?ת?יו. (חושך מצרים אבל מישש ולפי בליטות מסוימות הבחין שזו אישה) ו?י??אמ?ר, מ?י-א?ת?? (הפתעה הפתעה...); ו?ת??אמ?ר, א?נ?כ?י רו?ת א?מ?ת?ך?, ו?פ?ר?ש??ת?? כ?נ?פ?ך? ע?ל-א?מ?ת?ך?, כ??י ג?א?ל א?ת??ה. (אני שלך. שפחתך. אחסה בצל כנפיך. גאל אותי מייסורי כי לא ידעתי גבר כבר חצי שנה) ו?י??אמ?ר, ב??רו?כ?ה א?ת??... ל?ב?ל?ת??י-ל?כ?ת א?ח?ר?י ה?ב??חו?ר?ים--א?ם-ד??ל ו?א?ם-ע?ש??יר. (שמתי עליך עין וראיתי שמפסח ועד שבועות לא הרשית לאף גבר לגעת בך ולא הלכת אחרי גברים אחרים ) ו?ע?ת??ה, ב??ת??י א?ל-ת??יר?א?י, כ??ל א?ש??ר-ת??אמ?ר?י, א?ע?ש??ה-ל??ך?: (אני נותן לך לשלוט מלמטה, תגידי מה את רוצה שאעשה בך) .. ו?ת??ש??כ??ב מ?ר?ג??לו?ת?ו, ע?ד-ה?ב??ק?ר. ו?ת??בו?א, א?ל-ח?מו?ת?ה?, ו?ת??ג??ד-ל?ה?--א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ה-ל?ה?, ה?א?יש?. (הכתובים לא נכנסים לפרטי פרטים... ) ו?ת??אמ?ר, ש??ב?י ב?ת??י ע?ד א?ש??ר ת??ד?ע?ין א?יך? י?פ??ל ד??ב?ר: כ??י ל?א י?ש??ק?ט ה?א?יש?, כ??י-א?ם-כ??ל??ה ה?ד??ב?ר ה?י?ו?ם. (כלומר ממה שספרת לי, רו?תי, הספיק לו לילה אחד בכדי התמכר אליך חבל"ז, והוא לא ישב בשקט הב??ע?זי הזה, עוד היום הוא יסדר את העניינים שתהיי שלו)

כאן ראוי להסביר את עניין ה?ג?א?ל: ?ע?ת??ה כ??י א?מ?נ?ם אם ג?א?ל א?נ?כ?י; ו?ג?ם י?ש? ג??א?ל ק?רו?ב מ?מ??נ??י. (יש קרוב משפחה בדרגה קרובה יותר שעשוי לטעון לבעלות על נכסי משפחת אלימלך, Ruth included) ל?ינ?י ה?ל??י?ל?ה (קודם כל תישארי לישון איתי, לא משנה מה יהיה) ו?ה?י?ה ב?ב??ק?ר א?ם-י?ג?א?ל?ך? טו?ב י?ג?א?ל, ו?א?ם-ל?א י?ח?פ??ץ ל?ג?א?ל?ך? ו?ג?א?ל?ת??יך? א?נ?כ?י, (וואלה עושה לך טובה יא-עיוני) ש??כ?ב?י (כך, בציווי), ע?ד-ה?ב??ק?ר (שאני לא אצטרך להזמין לך טקסי-גמל).

בפרק האחרון הזין כבר פיהק. השיעור התארך והתיאורים היו מרומזים מדי, ארוטיקה עדינה ולא מספיק פורנוגרפיה. שיא העלילה ואיתה המתח המיני חלפו עברו להם, ומעתה נשאר רק ביזנס. כאיש עסקים ניסיתי להדליק אותו על התחמנות בעולם העסקים המקראי:
בפרק זה מתגלה ב??ע?ז כתחמן מס' 3 בפרשייה זו. על הבוקר הוא הולך לשער העיר לתפוס כאילו במקרה את הקרוב-משפחה שעלול חו"ח להתעניין ברו?ת, ודואג לארגן סביבו "במקרה" מניין עדים בשביל סגירת העסקה. ב?ע?ז מציג בפניו את עניין השדה של אלימלך כעיקר, ומתאר את גאולת האלמנה המואבייה כסרח עודף, אך הכרחי, לנחלה. הגואל הפוטנציאלי מסתייג מעניין המואבייה הנוכרייה (הוא לא עשה שיעורי בית, וב??ע?ז לא מתכוון לתת לו אפילו לנסות סשן) ו?י??אמ?ר ה?ג??א?ל, ל?א או?כ?ל לגאול ל?י פ??ן-א?ש??ח?ית א?ת-נ?ח?ל?ת?י (יען כי ידוע שהמואביות מושחתות ועובדות אלילים, ועל כן בפזיזות הוא מוותר לב??ע?ז): ג??א?ל-ל?ך? א?ת??ה א?ת-ג??א?ל??ת?י, כ??י ל?א-או?כ?ל ל?ג?א?ל. אח"כ הם סוגרים עסקה בנוסח הפוט-פטיש החביב על אבותינו ו?ז?את ל?פ?נ?ים ב??י?ש??ר?א?ל ע?ל-ה?ג??א?ל??ה ו?ע?ל-ה?ת??מו?ר?ה ל?ק?י??ם כ??ל-ד??ב?ר, ש??ל?ף א?יש? נ?ע?לו? ו?נ?ת?ן ל?ר?ע?הו?; ו?ז?את ה?ת??עו?ד?ה ב??י?ש??ר?א?ל. ו?י??אמ?ר ה?ג??א?ל ל?ב??ע?ז, ק?נ?ה-ל?ך?; ו?י??ש??ל?ף נ?ע?לו?. ב?ע?ז קונה בסנדל אחד את כל רכוש משפחת אלימלך ו?ג?ם א?ת-רו?ת ה?מ??א?ב?י??ה א?ש??ת מ?ח?לו?ן ק?נ?ית?י ל?י ל?א?ש???ה, ל?ה?ק?ים ש??ם-ה?מ??ת ע?ל-נ?ח?ל?תו?.

... ו?ב??ע?ז הו?ל?יד א?ת-עו?ב?ד ו?ע?ב?ד הו?ל?יד א?ת-י?ש??י, ו?י?ש??י הו?ל?יד א?ת-ד??ו?ד.
(עלק הגברים האלה הולידו...
ומי התענה בחבלי-לידה,
תגידו?)