שולטת בהתהוות

אני פשוט אוהבת BDSM 

למי שלא מבין מה זה פמדוממים לכו לפוסט הקודם. יש תחרות.

מעבר לזה שהיה לי מצחיק ויצירתי לחשוב על רעיונות, הכל באמת מבוסס על החוויות שלי והגישה שלי לשליטה, ככה שזו דרך נוספת להבין  קצת מי אני. 

יאללה עכשיו תורכם!

תהנו תפרגנו ותגרמו לי לצחוק

להגשה

אז בעקבות הפוסט הקודם אני מכריזה באופן רשמי על תחרות הממים הפמדומיים הכלובית הראשונה, הלא היא תחרות הפמדוממים. 

ולהלן החוקים:

1. התחרות פתוחה לכלל משתתפי ומשתתפות הכלוב אבל הממים יכולים לעסוק בנושאי פמדום בלבד.

2. ניתן להגיש עד 4 ממים שכולם יעלו להצבעה אצלי בבלוג באופן אנונימי. זה הלינק להגשה שהעבד האקדמי הקטן שלי הכין עבורכם מיוזמתו. 

3. ממים פוגעניים מכל סוג לא ייכנסו לתחרות. אשתדל להיות רגישה ולאפשר מצד אחד חופש ביטוי ומצד שני מרחב בטוח ונעים לכולנו.

4. אקצה שבועיים לשליחת ממים, אעלה להצבעה  ובסוף נעשה פוסט עם הכרזה על הזוכות (או הזוכים). קחו את זה בחשבון אם אתם לא רוצים להיחשף בכינוי שלכם.

5. אולי יהיה פרס. לא חשבתי עדיין על רעיון. מוזמנות להציע בתגובות.

שאפו למי שכבר התחיל לשקוד על המשימה ואפילו לגרום לי לצחוק 😁

בהצלחה וסופ"ש מהמם לכולם!

אני במוד נדיר יחסית של להתפשט בכלוב.

מי מביא לי קפה למיטה?

(וואי וואי איזה פוסט של שולטת בשקל 😁)

הן לא הקטע שלי.

זה לא מדויק אבל ככה זה הרגיש אתמול. לא מצאתי את עצמי, לא במסיבת סטודנטים המלוקקת עם כל הבנות המתוקתקות והרגאטון והוודקה בכוסות אדומות של אמריקאים בקולג'.

לא אחר כך כשיצאתי לאירוע של מוזיקה אלטרנטיבית עם אלפי ההיפסטרים של ירושלים, כל אחד מנסה להיות יותר מקורי מהשני ובסוף הם עדר הומוגני ממש כמו אלה שהם מנסים להיבדל מהם. 

רק כשחזרתי הביתה והתכסיתי בשמיכה וצללתי לשיחה ארוכה ארוכה בטלגרם, הרגשתי שהגעתי למקום שלי.

לא הבאתי אף אחד הביתה ולא עשיתי סקס ולא נתתי את המספר שלי לאף אחד, ובכל זאת הרגשתי מלאה ומסופקת. ככה נראתה ההגשמה המינית שלי אתמול. עטופה בשמיכה, מתכתבת בטלפון, שעתיים שלמות של שחייה בשיחה הזו. צלילה בבריכה של רגעים מיוחדים ועולם מושגים פרטי שהוא רק שלנו. כל כך קרוב. כל כך מלא ברגש. 

בהצלחה לכל מי שהתחיל.ה סמסטר 🥰

אמצע המסיבה, צפיפות ובלגן מכל עבר.

אני עוד מחכה לחברות, מנסה להתמקם רגשית בתוך המרחב הזה, יש כאן כמה אנשים שאני רוצה לדאוג להם, שתהיה להם חוויה ראשונית טובה. אני מוצאת רגיעה בשיחה עם נשלט שאני מכירה בקטנה, החלפנו כמה מילים באחת המסיבות הקודמות ולא היה בי רצון מיוחד לקדם את האינטרקציה אבל מאז קראתי את הבלוג שלו קצת יותר ואהבתי את הראש שלו. זה נחמד לדבר בלי מטרה ולחץ. זה נחמד שהוא מגיע גם מהצד הקושר, ואנחנו מחליפים דעות על סאב ספייס והדברים שהוא מאפשר.

אני קוטעת את השיחה כי אני צמאה ומגלה את י', הנשלט שבאופן די קבוע מבקר את הרצפה  לרגליי בפמדום. אני מוזגת לעצמי מים והיד השנייה נשלחת ללטף את ראשו כמעט בהסח הדעת. אני מתיישבת לידו, מרגיע אותי להתמקד בו ונראה שגם להפך. אני מתעניינת בשלומו בנימוס בזמן שהידיים שלי מונחות סביבו, לא בכוח או הפגנתיות, אבל מספיק כדי שארגיש תחושת בעלות קלה. 

אני חוזרת לקושר, בזמן שברקע מתארגנת פעילות היום הולדת ההולמת של טפטופי שעוות נרות. השיחה בינינו עדיין קלילה ומבודחת ואנחנו מגיעים לרעיון של להשתתף בפעילות באופן כמעט קז'ואלי.

הצפיפות והאנשים מסביב מפריעים לי ואני מחליטה לבדוק את הנכונות שלו

"אם אתה רוצה שזה יקרה אתה תצטרך לפנות פה מקום ולפרוש ניילון"

מעבר לצורך הפרקטי שהפקודה הזו ממלאת, היא גם מזכירה לי שיש לי כוח מסוים, שאני רק צריכה להחליט להשתמש בו והוא מוביל אותי מעצמו בצורה אינטואיטיבית בדרך הנכונה לאותו רגע.

אני מתמסרת לידיעה הזו, לאינטואיציה הזו, וזה מרגיש כאילו הזמן מאט, הקהל מסביב הופך לרקע מטושטש וכל מה שקיים בהווה הזה הוא אני, הנר והגב הפרוש לרגליי.

אני בוחנת אותו ביסודיות, מתהלכת סביבו לצלילי המוזיקה. זה שיר סקסי שמגביר את החושניות שאני מרגישה כשאני מתבוננת בלהבה של הנר ממיסה את השעווה. אני מתחילה.

אני מתכופפת אליו, מורה לו לתפוס לי את הרגל אם ירצה להפסיק. הגב שלו מתחיל להתכסות בשעווה אבל הוא בקושי מגיב, והסדיסטית שבי קצת מתוסכלת מזה. אני מתקרבת שוב לאוזן שלו ומתעניינת האם הוא נהנה מהכאב.

"אני די מזוכיסט. ואני פה בשביל לספוג" המשפט הזה מרגיע אותי, נותן לי אישור להעלות את האינטנסיביות. אני מחייכת כשהוא מתחיל להתפתל, נותנת לעצמי לתפוס אותו בכוח. הראש שלו בין הרגליים שלי, וזה מרגיש טבעי.

אני מתבוננת לרגע מסביב וממשיכה לשפוך את השעווה כמעט באדישות, משועשעת מהאגביות של עצמי.

אני ממשיכה להנות, מרוכזת כל הזמן בתגובות שלו, מלטפת תוך כדי, האצבע שלי מוצאת את דרכה לפה שלו ולמרות שההיכרות בינינו מזערית והאפשרות של סקס מרגישה רחוקה ממני- החוויה הזו בינינו, באותו ערב, היא אירוטית לחלוטין.

אנחנו מתחבקים ממושכות אחר כך, וזה נעים להרגיש מוחזקת לרגע, ומחזיקה. אנחנו ממשיכים את הערב כרגיל, לכל אחד מאיתנו יש דברים אחרים לחזור אליהם, אבל יום למחרת אני מקבלת הודעה:

'שוב תודה על אתמול. הייתה לי חוויה נדירה'

גם לי.

סוף כל סוף הצלחתי להגיע לשעה ביום שאני יכולה לסכם.

חלקית בגלל העובדה שעבדתי היום אבל באופן מפתיע גם בגלל שהמסיבה הזו טענה אותי בכמויות לא הגיוניות של אנרגיה. עבדתי בשמחה, חזרתי הביתה ורקדתי לעצמי עם קצת ראפ נשי מטונף כמו שאני אוהבת, הכנתי אוכל ונהניתי מכל ביס. הרגשתי כל כך חיה. ממש כיף שיש פרצי אנרגיה כאלה.

אז עכשיו אמנם מרגיש קצת אנטי קליימקטי אבל זה גם חלק מהדרך. (לאחרונה מצליחה להיות הרבה יותר בשלווה מול שינויים במצב רוח. זה נעים ובוגר).

וזה גם נותן זמן לכתוב ולהרהר. הפמדום מבחינתי הוא חווית למידה כל פעם מחדש. אני אוהבת להתבונן על אינטראקציות מהצד. לראות הבדלים בין שולטות שונות, לקבל השראה, וגם להתחרמן. ממש להתחרמן. בעיקר מסאדיזם 😈.

והיה הרבה ממנו. היה סשן קאטינג על ההתחלה שגרם לי קצת לעצור במקום ולשכוח כל דבר אחר, כולל הצעצועים, סליחה, כלבלבים, סליחה אמממ חברים, שהגעתי איתם או אלו שפגשתי שם חצי בהפתעה. (ללא ספק יש פה אגו מנופח קצת, לא בטוחה מי השאיר אותו פה).

הייתה מלכה מהממת שהיא כבר קצת חברה עם הנשלט האקסטרימי שאני מתפעלת כל פעם מחדש מרמות הספיגה שלו. היא הבעירה לו את הגב עם חומר חיטוי וזה היה אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים. להבות כחולות, מטפסות ורוקדות על עור מתפתל. יאמי. 

לקראת סוף הערב זכיתי גם להתנסות עם חברה אחרת פעם ראשונה בהחדרת מחטים, היה כיף ללמוד משהו חדש ושפן הניסיונות שהתאמנתי עליו היה ממושמע מאוד ומלא בהכרת תודה כמו שצריך. אני קצת מופתעת מעצמי וגם קצת לא. מרגישה שצברתי השנה הרבה אומץ וביטחון לעשות דברים גדולים ומאתגרים בחיים עצמם, ככה שכמה מחטים זה כבר בקטנה. 

החברות שלימדו אותי היו מורות מעולות ומקצועיות, שמחה שזכיתי להכיר אתכן ושיש לכן את הסבלנות להראות לי איך לעשות דברים כמו שצריך, בלי לגרום נזק מיותר וצלקות. 

המסיבה הייתה בסימן יום הולדת למלישס (מזל טוב, היית מהממת!) ככה שהתארגן משחק טפטופי שעווה. האמת היא שקצת הצחיקה אותי האווירה מסיבת כיתה שזה יצר, אבל נכנסתי לשיחה עם נשלט שהכרתי באחת הפעמים הקודמות ומפה לשם החלטנו להצטרף לחגיגה. על החוויה הזו אפרט בפוסט משלה, אבל רק להיזכר בה ממלא אותי בחמימות נעימה ותחושת הגשמה של השולטת שאני.

לסיכום, ההחלטה לקחת הפסקה מהפמדום בחודש שעבר כדי ליצור געגוע לאווירה הזו בהחלט השתלמה. היה לי כיף מאוד. 

רק פליז.

פליז.

תעברו למועדון גדול יותר. 

אמן.

יצאתי לדייט שלשום. מקולחת מבושמת נקייה וחלקה.

בדרך התכתבתי במקביל עם שני נשלטים פוטנציאליים,  כל אחד עם גוון הפתטיות הייחודי שלו.

הדירה שלי נשארה מאחור נקייה ומסודרת, בעיקר בזכותי אבל גם בעזרתו של מישהו אחר מכאן שהציע לבוא לנקות אצלי באופן ספונטני אחרי הפוסט האחרון.

(סתם מחשבת ביניים על החוויה הזו: הוא ואני כבר ניסינו להכיר ולא עבד לי, ולמען האמת לא היה שום דבר בדסמי מובהק באינטראקציה מלבד עצם העובדה שהוא ביקש לבוא לעזור לי. דיברנו בגובה העיניים, ניהלנו דיון מרתק על תחום עבדי הניקיון ויצאתי מרוצה בסך הכל. גם מזה שאולי הוא יצא קצת מתוסכל מהחוויה).

אז תוך כדי שצעדתי בדרך לדייט הזה, וספגתי לרגע את כל היום הזה, את כל העושר של הדינמיקות השונות שאני יוצרת- הבנתי שהעמדתי את הרעיון של זוגיות על פודיום, שאני עסוקה מאוד ביצירת זוגיות, מחשבה על זוגיות, השגת זוגיות. ואני יודעת שזה בנאלי (לפחות עבור מונוגמים) אבל פתאום הבנתי שאין שום דבר בזוגיות שנעלה על רווקות. הן חוויות חיים שונות, ונכון שיש הרבה דברים שחסרים לי בגלל שאני לא בזוגיות, אבל גם יש הרבה דברים שאני יכולה לחוות רק ככה. רווקה. 

וזה היה ממש משחרר להבין את זה.

בתמונה- האאוטפיט המתוכנן לפמדום הקרוב. 

כן, מחפשת טרמפ מירושלים.

שותה קפה ומשוטטת בכלוב. כל כך הרבה קורה כאן בחושך. 

גבר שמתמסר לשליטתו של גבר אחר בלי ידיעת נשותיהם, אישה שאוספת רגעים עם אדון אהוב ונשוי, אלה שמתחזקים זוגיות מכילה ועוטפת למופת אבל צריכים, כל כך צריכים וחולמים על מישהי שתכאיב להם ותשים אותם במקומם. 

אני מבינה אותם, הצורך שחי בהם- חי גם בי. הם עושים בחירה כואבת כדי לא לעשות בחירה כואבת אחרת.                                                        יש בזה גם קסם מסוים ואפל, לא אגיד שלא. חיים סודיים, מקבילים. שפוט פרטי משלי שאף אחד בחייו לא יודע מה הוא עושה בשבילי כשיש לו זמן פנוי. 

אבל אני אוהבת לחיות באור. בצד השני של הכלוב, איפה שיוצאים למסיבות ומארחים פליי פארטיז ומשוויצים בתמונות וחולקים דברים עם קהילה שלמה של אנשים. יש כאן הרבה יותר אוויר. 

ועדיין, לחושך יש את הקסם שלו.