סוף כל סוף הצלחתי להגיע לשעה ביום שאני יכולה לסכם.
חלקית בגלל העובדה שעבדתי היום אבל באופן מפתיע גם בגלל שהמסיבה הזו טענה אותי בכמויות לא הגיוניות של אנרגיה. עבדתי בשמחה, חזרתי הביתה ורקדתי לעצמי עם קצת ראפ נשי מטונף כמו שאני אוהבת, הכנתי אוכל ונהניתי מכל ביס. הרגשתי כל כך חיה. ממש כיף שיש פרצי אנרגיה כאלה.
אז עכשיו אמנם מרגיש קצת אנטי קליימקטי אבל זה גם חלק מהדרך. (לאחרונה מצליחה להיות הרבה יותר בשלווה מול שינויים במצב רוח. זה נעים ובוגר).
וזה גם נותן זמן לכתוב ולהרהר. הפמדום מבחינתי הוא חווית למידה כל פעם מחדש. אני אוהבת להתבונן על אינטראקציות מהצד. לראות הבדלים בין שולטות שונות, לקבל השראה, וגם להתחרמן. ממש להתחרמן. בעיקר מסאדיזם 😈.
והיה הרבה ממנו. היה סשן קאטינג על ההתחלה שגרם לי קצת לעצור במקום ולשכוח כל דבר אחר, כולל הצעצועים, סליחה, כלבלבים, סליחה אמממ חברים, שהגעתי איתם או אלו שפגשתי שם חצי בהפתעה. (ללא ספק יש פה אגו מנופח קצת, לא בטוחה מי השאיר אותו פה).
הייתה מלכה מהממת שהיא כבר קצת חברה עם הנשלט האקסטרימי שאני מתפעלת כל פעם מחדש מרמות הספיגה שלו. היא הבעירה לו את הגב עם חומר חיטוי וזה היה אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים. להבות כחולות, מטפסות ורוקדות על עור מתפתל. יאמי.
לקראת סוף הערב זכיתי גם להתנסות עם חברה אחרת פעם ראשונה בהחדרת מחטים, היה כיף ללמוד משהו חדש ושפן הניסיונות שהתאמנתי עליו היה ממושמע מאוד ומלא בהכרת תודה כמו שצריך. אני קצת מופתעת מעצמי וגם קצת לא. מרגישה שצברתי השנה הרבה אומץ וביטחון לעשות דברים גדולים ומאתגרים בחיים עצמם, ככה שכמה מחטים זה כבר בקטנה.
החברות שלימדו אותי היו מורות מעולות ומקצועיות, שמחה שזכיתי להכיר אתכן ושיש לכן את הסבלנות להראות לי איך לעשות דברים כמו שצריך, בלי לגרום נזק מיותר וצלקות.
המסיבה הייתה בסימן יום הולדת למלישס (מזל טוב, היית מהממת!) ככה שהתארגן משחק טפטופי שעווה. האמת היא שקצת הצחיקה אותי האווירה מסיבת כיתה שזה יצר, אבל נכנסתי לשיחה עם נשלט שהכרתי באחת הפעמים הקודמות ומפה לשם החלטנו להצטרף לחגיגה. על החוויה הזו אפרט בפוסט משלה, אבל רק להיזכר בה ממלא אותי בחמימות נעימה ותחושת הגשמה של השולטת שאני.
לסיכום, ההחלטה לקחת הפסקה מהפמדום בחודש שעבר כדי ליצור געגוע לאווירה הזו בהחלט השתלמה. היה לי כיף מאוד.
רק פליז.
פליז.
תעברו למועדון גדול יותר.
אמן.
