שולטת בהתהוות

וגם התסכולים כבר עברו להם.. אבל מעלה בכל זאת את הפוסט הזה מהטיוטות

כי החשק לא עבר.

********************************************

חם השבוע.

אפילו בירושלים.

ואני מתוסכלת ועצבנית ומבואסת על עצמי מכל מיני סיבות, בדסמיות ונונ-בדסמיות.

ובא לי לקחת את כל החום והעצבים והתסכול ולפרוק אותם על גוף יפה שיהיה מונח מולי. בלי לחשוב אם נעים לגוף הזה, בלי לרחם עליו. 

לשמוע אותו בוכה, מתחנן, מבקש די.

ועם כל הצלפה לשמוע אותו אומר

תודה המלכה.

הוא הגיע קצת לפני השעה שקבענו, אז נתתי לו לחכות בזמן שסיימתי לקשקש עם הבחור שנסע לטיול, זה שאני רגילה לקרוא לו כלבה אבל ככל שעובר הזמן מתברר שהוא גם חבר שלי. 

אני נכנסת למקלחת. כשאני יוצאת על השולחן שלי פרושים הצעצועים שהוא הביא והוא לבוש בחזייה שחורה וחוטיני אדום.

מתאים לו.

את הרגע הזה אני אוהבת במיוחד: הוא מכורבל אצלי בידיים, אחד השדיים שלי בפה שלו והוא מתחכך לי על הרגל. חצי תינוק, חצי כלבה. 

אני יכולה להישאר ככה שעות, אבל אני מרגישה אותו. את צמאה? אני שואלת והוא מהנהן ויורד אל בין רגליי. נעים לי ככה. אני נותנת לו ללקק וחושבת בינתיים על מה הלאה.

אני לחוצה. מרגישה צורך לרצות, לא לאכזב. אני מחליטה להתמסר לעונג שהוא מעניק לי כרגע וזו החלטה משתלמת.

האורגזמה שלי רטובה וממושכת. היא גם האחרונה להערב.

אני עוצרת לפיפי וכשאני חוזרת הטוסיק שלו מולי וזה עושה לי חשק להפוך אותו לאדום. 

שולטת בהתהוות עם פלוגר מול טוסיק. מקום מסובך להיות בו. לכאורה- הוא מבקש שתעשי לו מה שבא לך. בפועל את צריכה להיות קשובה. מתחשבת. אחר כך הוא אומר לך שלא ריחמת עליו ואת חושבת לעצמך בלב "מה? אני רק התחלתי". 

את לא זוכרת בדיוק מתי חגרת את הסטרפאון והאם באמת רצית או שעצם נוכחותו על השולחן (ובפגישה הקודמת) הפך את האקט הזה למתבקש. גם שם את מתערבבת. לרגעים זה נעים, סקסי. מרגיש נכון. ברגעים אחרים הכל מסורבל, והבקשות החוזרות ונשנות- "תזייני אותי חזק" גורמות לך להרגיש כמו בתול בן 16 בפעם הראשונה שלו.

פתאום יש לך הברקה ואת נועלת את העקבים החדשים כדי להיות בגובה הנכון. זה מוסיף גם לביטחון, וכשהוא אומר, או יותר נכון גונח כמה התחת שלו בוער את שואלת- "כן? זה מספיק חזק לך?" והיצר הסדיסטי שלך רוצה להמשיך עוד. עד שהוא יתחנן שתפסיקי.

בפועל את עוצרת, מקשיבה לבקשות שלו, נותנת לו לגמור בדיוק כמו שהוא רוצה. כבר אין לך כוח לחשוב. "תביאי, אני אשטוף" הוא אומר במחווה של רצון טוב, לוקח את הסטרפאון כלאחר יד. אני חושבת שהוא אפילו לא חשב על זה שהצד השני עדיין בתוכי. הוא נשלף ממני כאילו שאני בובה עם שני חלקים. אותי הוא לא שוטף. 

לא הרבה אחר כך הוא הולך. זו טעות בתקשורת מצידי- ציפיתי שיישאר ללילה אבל לא תיאמתי את זה מראש. הוא עייף, הוא מזמין אותי להישאר אצלו כמה שבא לי פעם הבאה. 

אני מבינה אותו. אני מבינה את כולם.

הלוואי שהייתי מבינה גם את עצמי. 

כמה אפשר לעבור ביום אחד.

הכל בזכות האנשים המהממים שבחיים שלי.

ובזכותי.

סתם תמונה כי מחר נגמר לי המנוי ויצאתי יפה.

קצת אתגעגע ללהחפיץ את הגוף שלי פה אבל זה לא באמת מה שחשוב.

(וסתם כדי לא לצאת צבועה אל תופתעו אם באורח פלא שוב יהיו פה תמונות בהמשך החודש. 

אני לא אומרת לא כשרוצים לתת לי מתנות)

פשוט מרגישה לבד.

ומותר לי.

דמיינתי כמה אני אוהבת להחזיק את הזין שלך ביידים שלי. איך הייתי רוצה לעשות את זה כל השבוע. גם כשאנחנו לא יחד. בייחוד כשאני מאפשרת לך לשרת אחרות.

ואז הבנתי שאתה מבקש ממני את זה מהרגע שנפגשנו.

אז יש כאן מתוקה אחת שכתבה סיפור מוצלח בהחלט בהשראתי ובהשראת הכלבה המרכזית שלי. היא עשתה לי חשק להמשיך מהרגע שהפסיקה, אבל לפני שהספקתי היא העלתה המשך משל עצמה. אז הנה ההמשך שלי, מוזמנים לספר לי איזה מההמשכים העדפתם. ומוזמנות כמובן. ואת, מיס- מוזמנת להמשיך מהנקודה בה עצרתי.

לקחתי את הג'ל והוריתי לה לפסק בשבילי את הטוסיק היפה של הכלבה שלי.
"הוא טוען שאנאלי כואב בכל מקרה" אמרתי לה בעוד האצבע שלי מלטפת את החור שלו בעדינות אינסופית ומסככת אותו בנדיבות.
הוא אמר לי את זה באחד הסופשים שלנו יחד ולא הפסקתי לחשוב על זה, רציתי להגיע למצב שהתחת שלו מסור אליי לחלוטין, שהוא מכור למגע שלי בו והמוח שלו מקשר את האצבעות שלי בתוכו לעונג מתמשך ולא לשום תחושה אחרת.
"כשרק הכרנו ראיתי אותו מכניס לעצמו פלאג כאילו הוא בעונש ולא יכולתי לראות את זה". אני מסבירה לה בזמן שאני משחקת עם קצה הפלאג הסיליקוני, מכניסה ומוציאה, קשובה לכל שינוי. בידי השנייה אני מחזיקה את הביצים שלו, מהדקת אחיזה ככל שהפלאג מחליק פנימה.

אני נצמדת אל הגב שלו ושואלת "מי זונה טובה שלי?" תוך כדי שאני דוחפת את הפלאג עד הסוף. "אא-נייי" היא גונחת בחזרה וחיוך מסופק משתקף בעיניה. היא במקום שלה. היא מלאה. אני מרוצה ממנה. זה כל מה שהיא צריכה כרגע.

אני לוקחת צעד אחורה ומתבוננת על התוצאה. זנב סיליקון שחור מתנוסס מעלה בשובבות, והעירום הזה מתאים לי בדיוק, חוץ מדבר אחד.
"תביאי לי את הקולר הוורוד שעל השולחן"
אני אומרת למיסי, מבינה תוך כדי משפט שנוכחותה קצת נשכחה ממני בדקות האחרונות. "של מי את?" אני שואלת את הכלבה שנשארה בצייתנות במקומה בעוד ידיי רוכסות את הקולר סביב צווארה.
"שלך המלכה" היא עונה לי את התשובה הרגילה, שנטענת היום ביותר משמעות מבדרך כלל.
"עכשיו את" אני פונה בחזרה לאורחת שלנו. "התכוננת כמו שביקשתי?" לשנייה היא נראית מופתעת, לא בטוחה למה אני מתכוונת. היא שאלה אותי לקראת היום מה ללבוש ועניתי שלא מאוד משנה לי, העיקר שתרגיש בנוח.
ואז היא מבינה ומתחילה להוריד את השמלה, חושפת סט לבנים תואם ומחמיא באפור כהה. אני מרוצה מבחירת הצבע, כמעט שחור אבל לא- השחור שייך לי.

"העיקר שתלבשי את התחתונים שגורמים לך להרגיש הכי סקסית". היה המשך התשובה בשיחת ההכנה. המטרה שלי הושגה. אני רואה איך הכתפיים שלה נזקפות מעט ונינוחות פושטת באיבריה. להיות חשופה מרגיע אותה. אולי זו הזונה שבה, אולי היא שמחה שמילאה את המשימה לשביעות רצוני. הכלבה שלי מסתובבת ומתיישבת על הברכיים, מעבירה את מבטה ממני אל מיס. "תגידי לה כמה היא יפה" אני אומרת בתגובה למבט המהסס, ומלטפת את השיער הקצר, מעבירה בו את אצבעותיי ומתבוננת בסקרנות באינטרקציה המתהווית מולי.
"את מהממת מיס" היא אומרת ומיס מחייכת בתגובה. נראה שמרגיש לה טבעי יותר משחשבה לעמוד מעל גבר שמביט בה בהערצה.
אני יודעת בדיוק מה עובר לה בראש. 'מה אני אמורה לעשות עכשיו'
"תעשי מה שבא לך" אני עונה לשאלה שלא נשאלה בקול. "את לא צריכה לחשוב על זה יותר מדי, פשוט-" ובמקום להמשיך את המשפט אני סוטרת לכלבה שנמצאת בדיוק בגובה היד שלי. אין סיבה מיוחדת, אני פשוט אוהבת לתת סטירות. טוב, מודה- אולי המבט שנתנה לה היה קצת יותר מדי מעריץ לטעמי.
מיסי עדיין נראית קצת מבולבלת ואני מחליטה להחליט בשבילה.
"תנשקי" אני פוקדת על כלבתי ומורידה אותה לגובה הרצפה עם היד שעד עכשיו עוד ליטפה את שיערה. שפתיה חוקרות בנשיקות את רגלי האורחת, שבתורה מתרגלת מהר לרעיון, במיוחד ככל שהנשיקות מתקדמות במעלה רגליה.
אני נעמדת מאחוריה ופותחת את קרס החזיה. הידיים שלי תופסות את שדיה ואני מנשקת את צווארה ולוחשת "נעים לך?"
"כן המלכה" היא פולטת בלי לחשוב, תחושת העליונות שהרגישה מול הכלבה (שכעת עובדת במרץ על ליקוק המשולש שבין רגליה) נעלמת ככל שמגע ידיי בשדיה הופך מנעים ומלטף לחופן, לצובט. היא נמסה לי בין הידיים ואני מובילה אותה לספה ותופסת את מקומה של הכלבה המלקקת.
אני רוצה לטעום אותה בעצמי.
אני מישירה אליה מבט מבין הרגליים כדי שיהיה לה ברור שאני מדברת אליה ושואלת "את רוצה להכיר את הלשון שלי, כלבה?"

ככה כתבתי לו על פתק צהוב.

את הפתק הדבקתי לערימה של הכביסה הנקייה שנחה על המיטה המסודרת. 

ניקיתי את הרצפה והשולחן, רק כלים השארתי לו לשים במדיח.

למה את עושה את זה? שאלתי את עצמי תוך כדי שאני מצמידה את פינות הסדין אחת לשניה. לקפל סדין לא לוקח הרבה זמן, אבל מספיק כדי לחשוב קצת על השאלה הזו ולא להגיע לשום תשובה חוץ מ"זה עושה לי את זה".

זה עושה לי את זה לסדר לך את הבית.

עושה לי את זה לא להרשות לך לעשן.

עושה לי את זה לדרוש שתראה לי את ההתכתבויות שלך בטלפון.

עושה לי את זה להפסיק לך את המשחק מחשב.

עושה לי את זה לעשות איתך מקלחת ולישון.

עושה לי את זה לחבק אותך ככה שהראש שלך בדיוק בין השדיים שלי.

עושה לי את זה כשאתה נצמד אליי מתוך שינה או מבקש חיבוק בידיים פשוטות קדימה.

אבל אני לא אמא שלך, שמעת?

אני אוהבת ספנקים 

אני אוהבת חזק 

אני אוהבת אפילו שאנשים מסוימים מדברים אליי מלוכלך לפעמים 

והוא מתוק ויודע את זה. 

הוא רק ניסה לשחק את המשחק.

הוא היה מאחורי כמו שהוא רצה קודם, אהבתי לתת לו את מה שהוא רוצה. והיה לי כל כך נעים, והוא שאל אם אני רוצה עוד, ורציתי.

אבל ברגע שהוא יצא ואמר "את יכולה לקבל עוד בפה" בבת אחת נכביתי. כמו טלוויזיה כשיש הפסקת חשמל.

וודאות פתאומית ומוחלטת-

את זה אני לא אוהבת.

-כשאני מבקשת עוד, אני מקבלת עוד. 

לחשתי לו באוזן אחרי שהורדתי אותו לרצפה.

אף אחד לא ישים גבול לעונג שלי.

רוצה רק להגיד שיש כאן בין כל הבולשיט כמה כותבים נפלאים, וכותבות נפלאות יותר, שלאט לאט ממלאים את רשימת המעקב שלי.

אני אוהבת לקרוא ואני אוהבת אנשים ככה שזה די מושלם שיש כאן אנשים שכותבים את עצמם.

תודה.