בשבועות האחרונים, בין דייטים גרועים, לסקס מזדמן, לשלישיות ואורגיות ספונטניות, בחרתי מיוזמתי לנתק קשר עם 4 נשים שהייתי איתן בקשר.
אחת רצתה זמן לבד ושקט - אז נתתי לה לקחת וליהנות מהזמן ומהשקט שלה עם עצמה. כי אני באמת מאמין שלהיות לבד זאת תקופה חשובה שאפשר לצמוח ממנה.
השנייה לא היתה סגורה על מה היא מחפשת, והדבר הורגש בשיח שלנו - אז שלחתי אותה באהבה להסגר על עצמה. אני לא ניסוי וטעייה.
השלישית היתה בסוג של פוסט טראומה וחיפשה מטפל במקום קשר - אז הנחתי לה להמשיך לחפש מטפל. אני תומך ומכיל, אבל לא פסיכולוג במשרה מלאה.
הרביעית היתה עסוקה אך ורק בעצמה ובעונג של עצמה - אז שיחררתי אותה להמשיך ולהתעסק בהדוניזם שלה. אני באמת אוהב לענג (וואוו) אבל כשזה מגיע כחלק מהבנה הדדית כלשהי ולא כסוג של אגואיזם.
בזכות התובנה שהגעתי ליכולת של לשחרר את מי שלא מתאים לי בחיי, הגעתי לתובנה גם מהצד שני שלמדתי לשמור את האנשים שאני מעריך ואוהב. אני מכיר בתרומתם הרבה לחיי ומודה להם על כך.
מחשבות של בוקר.
