שמעתי פעם שלוקח לאדם שלושה שבועות להטמיע הרגל חדש. אני חושב שזה משך זמן משמעותי גם בהפסקה מהרגלים.
אחרי 3 שבועות בלי גמירה מאוננות כאשר שבועיים מתוכם היו גם ללא פורנו, אחרי מי יודע כמה מעגלים אינסופיים של יצר-מציצנות-פנטזיה-פורקן-רגיעה, מצאתי את עצמי בלי שני מרכיבים קריטיים במעגל. יש לציין שהמעגל הוא לא תמיד היה בהכרח מעגל. מצאתי את עצמי לא פעם נהנה מהפורנו גם כזמן איכות עם עצמי, גם ללא עינוג עצמי למטרות פורקן או ללא עינוג עצמי כלל. וכמובן לעתים מענג עצמי לדעת אל מול עיניים עצומות שיוצרות לבדן את התמונות והתחושות שהן רוצות לראות. בכל מקרה, אל תוך ריק שכזה שנוצר בתוך שגרה מלאת הרגלים, נכנסו המון תחושות ומחשבות. קלטתי שיש לי ממש FOMO פורנו.
אולי פספסתי סרטונים חדשים מוצלחים? אולי מישהי מהכוכבניות האהובות שלי הוציאה חדש? אולי יש כוכבנית חדשה או סתם שחקנית של סרטון אחד עם החיוך המדויק הזה שכ"כ עושה לי את זה? אולי מישהם צילמו סרטון מאד יצירתי שיכול היה להדליק לי כמה תאים חדשים במוח? אולי אגלה פתאום משהו חדש שמדליק אותי?
ומלבד הגמילה הזאת הייתה גם הגמילה מפורקן עצמי. זה לא שלא היה סקס, אבל כבר מזמן מזמן גיליתי על עצמי שעבורי מדובר בשני צרכים כמעט נפרדים לחלוטין- הצורך בסקס והצורך בקינק (אשר אצלי ב99%.9 אחוז מהפעמים התבטא באוננות-פנטזיונית-פמדומית). ולהבדיל מהצורך בסקס שמדי פעם מרים את ראשו ומכשכש בזנבו, הצורך הסוטה הוא הרבה יותר נידי. הוא דורש הרבה מקום, וכשהוא נדחס לפינה קטנה הוא כועס, והוא מתוסכל, ועצבני ונעלב. והוא נובח ומחפש צומי, ליטוף.
והנה כשהגיע הרגע, מצאתי את עצמי לבדי, מול הפורנו אליו התגעגעתי. מלא ציפיות כמו ילד הנכנס לחנות הממתקים עליה הוא חלם. והנה, לינקים לסרטונים, וזה לא נראה משהו, וזה כבר ראיתי, וזה וזה וזה שאולי מעניינים לא מלהיבים כלל. ואני מוצא את עצמי תוהה- יכול להיות? האם עברתי ממש הליך של גמילה? ומה אם כן? ואיך זה ישפיע על שאר חלקי המעגל.
המשכתי מתוך ההרגל ואז לפתע סרטון של אחת עם החיוך הנכון. ואחריה עוד אחת עם טאץ' ביתי ואמין. ופתאום כמו נפרץ לו סכר. סכר היצר. והיצר שכאילו התחבא מאחורי איזו דלת כמתבייש להציג את עצמו מול חבורה של סרטונים שפעם היו חבריו הטובים אך כעת נוצר מין קרח ביניהם, בועט את הדלת וצועק, הנני! כמה כיף לראות אתכם שוב. התגעגעתי.
ומאותו הרגע הפורקן לא איחר לבוא. לא שלא היו לי פורקנים טובים מזה, אבל היה בהחלט משהו יוצא דופן- אני חושב שזו הפעם הראשונה שעמד לי כ"כ מהר שוב לאחר הפורקן. היצר כמו אומר- אני אקבל את שמגיע לי. ופתאום הרגיעה המוכרת היא קצת אחרת. זה רוגע, אבל לא רוגע שקט, זה רוגע נעים, מלטף, ששולח אצבעות, רוגע שובב. שעושה חם בבטן אבל אחר כך לוקח את החום לטיול קטן דרומה.
וזה פשוט כיף. ריחוף. שמשכיח שעות ארוכות של תסכול וטיפוס על הקירות. מעלים אותם בדפי הזמן כאילו לא היו מעולם. כאילו לא איימו לשרוף אותי כליל.
