היום אני די אוהב את איך שאני נראה. אני לא קרוב לבראד פיט בשום צורה. לא הייתי מתאר עצמי כחתיך או בטח יפיוף. אבל אני חושב שאני חמוד, טיפה נאה. ואני ממש בסדר עם זה...
אבל בתקופת ההתבגרות שלי לא אהבתי את איך שנראיתי. לא הרגשתי נחשק, סקסי.
שמתי לב לאחרונה עת הסתובבתי ברחובות עיר סואנת מלאה נשים יפות, אשר מדי פעם נוצר קשר עין של מעל לשניה עם אחת מהן, שאני מיד מסיט את עיניי בתחושה שעיניה אומרות לי: "למה אתה מסתכל עליי בכלל קריפי אחד?".
עכשיו אולי ככה סתם ברחוב זה באמת פחות לעניין אבל הבנתי שהתחושה הייתה קיימת מאז ומתמיד גם בבתי קפה ופאבים וכו'... איפה שקשר עין אמור להיות התחלה של דברים נהדרים.
ואני מאז ומתמיד, מסיט את המבט, מתנצל בליבי על שגרמתי לתחושת אי נעימות.
מתבייש.
תוהה איפה ומתי נשתל הבאג הזה בראשי, והאם הייתי יכול להוציא אותו משם כבר מזמן?
(מה הפלא שאיבדתי את בתוליי בגיל כה מבוגר?...)
