מטפטף מילים

כשאתה במניעה ממושכת אתה מוצף בתחושה של קרב פנימי בלתי פוסק. לא קרב אחד, קרבות. אתה נלחם נגד כל מיני עצמך. עצמך שרוצה לגמור נלחם בעצמך שרוצה לרצות אותה. עצמך שרוצה להתחרמן נלחם בעצמך ההגיוני שאומר לו שזה רק יחמיר את המצב. עצמך שמחפש כל הזמן מה לעשות כדי להסיח את דעתך נלחם בעצמך ששומר עליך שלא תתיש את עצמך. עצמך הסתם מתוסכל נלחם בעצמך שמתחרמן מהתסכול סביב השאלה "אם זה עושה לך כל כך רע, למה אתה מטפטף עכשיו?". עצמך הגאה נלחם בעצמך הצנוע. עצמך חסר הסבלנות, הכועס נלחם בעצמך המנומס והנעים שמזכיר לו שהעולם שבחוץ הוא לא חלק מהמלחמות שבפנים. עצמך המרים ידיים, המוותר, זה ששואל תמיד "מה הטעם" נלחם בעצמך הנחוש, חדור המטרה. 

ואז. אז נגמרת המניעה. 

ופתאום, שקט.

בועת הזמן של המניעה נראית כמו כתם חסר צורה בזכרון. כל מיני עצמך מוטלים על רצפתה, שותתי טיפות דם וזרע.

ותשקוט הארץ 40 דקות.

וגאווה אחת קטנה על שעצמך הנכונים ניצחו.

ואם את, השולטת של פוטין נמצאת פה בכלוב, בבקשה, תני לו לגמור. שימי קץ לקרבות.