הבטחתי לה פעם לתרגם לה מתכון להכנת חומוס שיש לי. היא הזכירה לי כבר כמה פעמים ואני כל הזמן שוכח. אז השבוע היא עשתה מעשה.
"תתפשט"
"תודה מיסטרס" שמחתי לעצמי, סוף סוף הגיע היום. עמדתי על ברכי לפניה ערום והחיוך המטומטם שלי מרוח על פני. היא הסתכלה עלי במבט מזלזל ותקעה לידי את המתכון "תתרגם עכשיו!"
החיוך המטומטם שלי התחלף במהרה לפרצוף מיואש.
"עכשיו אלילה?"
"עכשיו!"
"אבל, אבל עד שיש לנו זמן להיות ביחד..." ופתאום הבנתי את גודל האסון. כל החינוך והאילוף שלי הלך לעזאזל ברגע אחד. הבנתי את הטעות מהר מאוד כרעתי לפניה ונישקתי את רגליה "סליחה מיסטרס, אני מיד מתרגם". אז נכון שהיו לי את כל התרוצים שבעולם, אבל ביננו, כולם שווים לתחת, גם אני ידעתי את זה, בטח שקלי ידעה את זה והתחרטתי על הטעות מהר מאוד, לא בגלל שהיא כעסה, היא לא, אלא בגלל שאכזבתי אותה ובעיקר את עצמי.
ישבתי ערום על ארבע ותרגמתי את המתכון צ'יק צ'ק. אחרי זמן קצר המתכון היה מתורגם ומסודר כמו שצריך.
קלי הורתה לי להתלבש וישבנו יחד לצפות בסרט going under, סרט נחמד על מערכת היחסים בין דומית בתשלום לבין אחד הקליינטים המאוהבים שלה.
אחרי יומיים היא התקשרה להודיע חגיגית שערמת החומוס הראשונה שלה מוכנה "לא הערכתי טוב את הכמויות, הכנתי שני פאונד של חומוס (כמעט קילו)....אני רוצה שתבוא לטעום"
שמחתי על ההזדמנות לבקר אותה ועלי להודות שיצא לה חומוס מצויין, היא הגזימה קצת בשום, אבל יצא לה חומוס ממש מצויין. כשפסקתי את גזר הדין, חיוך רחב התפשט על פניה והיא ממש התרגשה "אתה באמת מתכוון לזה?" שאלה בחשש
"לגמרי מיסטרס, יצא פשוט מצויין"
"תקח קופסא עשיתי יותר מידי"
"אפילו שתיים"
ושוב נותרתי בבדידותי כמעט שבוע. שקעתי שוב בעבודה עד שעות מאוחרות והתגעגתי נורא. פתאום הכל שוב נראה ריק כ"כ. אני מתקשה להתרגל למצב החדש, התרגלתי שהיא באה ליומיים שלושה, התרגלתי לחכות לימים האלה בקוצר רוח, לכניסה המטאורית שלה, לריח שלה, לבגדים שהיא זורקת ואני אוסף אחריה, לשפשוף הזה בברכיים, לסימנים, לטעם שלה. התגעגעתי למסגרת, לריטואלים שלנו, לשרת אותה, לעבוד בשבילה.
קלי החליטה לעשות מעשה, גם בעיניה המצב החדש לא מצא חן, והפגישות ההולכות ומתמעטות שלנו הפריעו גם לה. במיוחד הפריעה לה הירידה הקלה במשמעת והיציאה שלי מהמסגרת. כפעולה ראשונה היא ציוותה עלי מנטרה חדשה. בכל פעם שהיא מתקשרת ושואלת מה המנטרה שלי אני אמור להגיד " You are the Mistress and I will obey you". אז נכון שזה נשמע פשוט אבל כשזה קורה באמצע ישיבה או שאני בחברת אנשים אחרים זה מאוד מביך וההסמקות שלי כבר גרמו לכמה הרמות גבה אצל הקולגות שלי. מצד שני זה מאוד מחרמן....
כמה ימים לאחר מכן היא חיכתה לי בביתי, היא לא ממש נתנה לי הזדמנות להתארגן ומייד מצאתי את עצמי בסשן קשה מאוד וארוך שנגמר בחצי אונס. כבר המון זמן שלא שיחקנו והגוף שלי היה צריך להתרגל מחדש. היא לא ריחמה עלי כלל והשפילה אותי עד עפר. אני הייתי קצת המום ומושפל אבל טיפול השוק הזה הכניס אותי בחזרה למקום שלי והבנתי שלה זה חשוב לא פחות מלי, ונרגעתי. היא הכניסה אותי בחזרה לתלם ואני מקווה שתקופת הריקנות והמירמור עברה לה.
נסענו לשעור חקירות ועינויים שאותו העבירה מידורי בחנות של ה- stockroom. קלי נידבה אותי לשמש למידורי כקורבן אבל נמצאתי לא מתאים לתפקיד כי מעולם לא פינטזתי על סצנה של שבי. השעור כרגיל היה מעניין ופוקח עיניים וסיפק לקלי כמה רעיונות לעתיד.
בסוף השעור הסתובבנו לנו בחנות וכתבת של ה- San Francisco Chronicle נגשה אלינו וראיינה אותנו. היא שאלה קצת שאלות מפגרות ולא נראה לי שהיא ממש הבינה לעומק את המושג "עבד" ואת מהות מערכת היחסים של קלי ושלי. אנחנו רק חייכנו ביננו וענינו לה על השאלות בנימוס.
בדרך חזרה הביתה סיכמנו, קלי ואני שמאחר והמועדון השכונתי שלנו נסגר זמנית אנחנו נעשה יותר מאמצים להגיע יותר למועדונים הגדולים בעיר. היא גם נשארה לישון.
לפני 18 שנים. יום שני, 18 בפברואר 2008 בשעה 6:15